אין הרבה מצוות בעולם היהדות שזכו לתואר "חביבה". לא הישיבה בסוכה, גם לא הקידוש בשבת. אבל כך בחר הרמב"ם לתאר את הדלקת הנרות בחנוכה. "מצוות נר חנוכה מצווה חביבה היא עד מאוד". ובאמת כל מי שמכיר את החברה הישראלית יודע עד כמה מצווה זו חביבה. אין כמעט חתונה או אירוע תרבותי אחר שמתרחש בימי החנוכה שלא ייפתחו בהדלקת נר ובשירה אדירה של "הנרות הללו" ו"מעוז צור".
את מה אנו חוגגים? יש שידברו על ניצחון המעטים על הרבים, אחרים יזכירו את נס פך השמן שהיה צריך להספיק ליום אחד והספיק לשמונה ימים. הרמב"ם הוסיף וציין גם את חזרת המלכות לישראל למשך 200 שנה. אלא שעל כל ההסברים הללו רובצת סוג של עננה. האם כל הסיבות הללו רלוונטיות כסיבה למסיבה כאשר בית המקדש חרב, והעם היהודי צועד לגלות ארוכה?
הרי בזמן שהמקדש היה קיים היו חגים רבים הקשורים לפעילות המקדש, וממילא עם חורבנו הם נפסקו ונעלמו מאיתנו. גורל דומה היה צריך לקרות גם לחנוכה. זה דומה למי שיחגוג את יום העצמאות של מדינת ישראל שנים אחרי שהמדינה הוחרבה חלילה. והנה מתרחש ההפך הגמור, החג שאיבד לכאורה את זכות קיומו - הפך לחביב ביותר ומככב כמעט בכל מסיבה והכל חפצים ליהנות מאורו.
דומה שהסיפור האמיתי של ניצחון המכבים אינו יכול להסתכם בהישג פוליטי או דתי המתרחש בנקודת זמן מסוימת. מדובר בשינוי תודעתי עמוק המתחולל בעקבותיו, שהשפעותיו חורגות הרבה מעבר לאירוע עצמו.
אם נעצור לרגע ונתבונן בפעילותנו בחג, נזהה שבניגוד לחגים אחרים שהמוקד שלהם היה בבית המקדש, הרי שכאן כל האירוע מתרחש אצלנו בבית. הפעולות שבעבר היו נערכות על ידי הכהנים בבית המקדש כחלק מהפולחן המסור רק להם כגון הדלקת המנורה, הפכו בעקבות חג החנוכה לפעולה שכל אדם עושה בביתו.
החג הזה אומר לכל אחד מאיתנו שהוא יכול וצריך להפוך את ביתו למקדש מעט. בתקנה המקורית היו מדליקים את המנורה על פתח הבית כאשר המזוזה מימין והחנוכייה משמאל, שני הסמלים היהודיים שמזכירים לנו את המזבח והמנורה שהיו במקדש.
כמו שבמקדש לא היה צורך במנורה כדי להאיר טכנית אלא לסמל את הביטחון באור, בחוכמה, בתורה, בטוב ובצדק, כך גם במקדש הפרטי של כל אחד מאיתנו אנחנו יכולים וצריכים להעניק אור זה לזה.
סיפור חנוכה הלאומי הופך להיות בעצם הסיפור שלנו בבית ובמשפחה. בכל אחד מאיתנו יש אור שצריך להעצים ולחזק. חנוכה מאפשר לנו לראות את האור הגדול בבית האישי שלנו ולכן הוא חביב כל כך.
הכותב הוא יו"ר ארגון רבני צהר