כמעט בכל מקרה של רכישת חברה ישראלית על ידי חברה זרה, התגובה הכמעט מיידית של התקשורת ואף של גורמים בכירים בממשלה היא שמחה וגאווה. הדיווחים על הכוונה של חברת "פראט אנד וויטני" לסגור את חברת להבים בצפון, שאותה רכשה בעבר ממשפחת ורטהיימר, ולהעביר את קווי הייצור של להבי מטוסים לארצות הברית - מציפים את השאלה אם תמיד צריך לשמוח במקרים שבהם בעלות ישראלית הופכת לזרה.
מנקודת ראות כלכלית טהורה, אין חשיבות לסוג הבעלות. לפי גישה זו, חברות קובעות את מיקום שלוחותיהן לפי היתרון היחסי שיש למדינה. יתרון יחסי זה נובע ממאפייני משאבי הטבע ו/או כוח האדם במדינה ולא קשור לסוג הבעלות. לפיכך, אם אין יתרון יחסי לפיתוח או לייצור מוצר במדינה מסוימת, אזי הפיתוח או הייצור הללו יעברו למדינה שלה קיים יתרון יחסי.
כך למשל, רוב מפעלי הטקסטיל וההלבשה שפעלו בארץ עד סוף שנות ה־90 נסגרו ועברו למזרח הרחוק. במקביל, העובדה שקיימות בארץ למעלה מ־500 שלוחות מחקר ופיתוח של חברות הייטק רב־לאומיות נובעת מכך שלישראל יש יתרון יחסי בפיתוח טכנולוגיה.
העניין הוא שבמקרים רבים כן יכולים להיות שיקולים שונים של בעלים ישראלים ובעלים זרים. ההבדלים בין שיקולי בעלים ישראלים לשיקולי בעלים זרים יכולים לנבוע ממספר סיבות. אנחנו לא יודעים מדוע "פראט אנד וויטני" בחרה להעביר את ייצור להבי המטוסים לארצות הברית, אבל אי אפשר להתעלם מהעובדה שמדובר בחברה אמריקאית שעובדת עם הממשל האמריקאי, ששם לו למטרה עוד בימי הנשיא טראמפ להחזיר ייצור לארצות הברית.
מעבר לכך, הרכישה של חברת להבים על ידי "פראט אנד וויטני" היא מקרה קלאסי של רכישה על ידי חברה זרה לצורך הגדלת משאבי הידע של החברה הרוכשת. ברגע שמשאבי ידע אלו עברו לרוכש, הגורם שהעביר את הידע הפך במידה רבה למיותר. מכאן, הדרך להעברת הייצור של החברה לארצות הברית בשל אינטרס כזה או אחר - קצרה.
כל זה לא אומר שלבעלות זרה לא יכולים להיות יתרונות. כך למשל, בהינתן שסטרטאפים ישראליים רבים שואפים לפעול בינלאומית, בעלות ישראלית על סטרטאפים כאלו חושפת אותם למה שקרוי "חבות הזרות" - העלות הנוספת של פעילות בשווקים בינלאומיים, הנובעת מחוסר היכרות מספקת עם מאפייניהם התרבותיים והמוסדיים ומנחיתות ביכולת להתחבר לרשתות עסקיות וחברתיות ולשלטון.
בניית היכרות מעמיקה עם שוקי יעד והתבססות ברשתות העסקיות והחברתיות במדינות זרות הן שני תהליכים שבהם אין קיצורי דרך - מה שמאט את יכולת החדירה. במקרים כאלו לבעלים זרים יכול להיות יתרון גדול בהשוואה לבעלים ישראלים.
קשה להגדיר מראש מתי ההשפעה של בעלות זרה תהיה חיובית ומתי היא תהיה שלילית, ולכן גם קשה להציע מדיניות רלוונטית. אלא שלא צריך למחוא כפיים באופן מיידי בכל מקרה של רכישה של חברה ישראלית על ידי חברה זרה. השורה התחתונה של רכישה כזו עלולה להיות גם עגומה.
הכותב הוא דיקן בית הספר אריסון למנהל עסקים, אוניברסיטת רייכמן