ישראל הולכת ומתפוררת. זה אולי נשמע דרמטי מדי, אבל למרות הישגיה המפוארים של המדינה הזו ויכולותיה האדירות, זה קורה. לא מבחוץ, אלא מבפנים, לאט־לאט, ולכן צריך לפעול מהר. הנורא מכל הוא שלאף אחד לא ממש אכפת, אנחנו אדישים, ומי שהופקדה בידיהם האחריות הקדושה לנהל את המדינה עסוקים במלחמות פוליטיות מלוכלכות, טובלים בשחיתות ודואגים לשרידותם האישית.
כבר לא מדובר רק במתחים הידועים בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים, מרכז ופריפריה. כבר לא מדובר רק בשסעים. הפעם מדובר באוטונומיות של ממש, בהיעדר משילות ובאובדן ריבונות בלתי נתפס. במהלך המשא ומתן חסר התוחלת בינינו ובין הפלסטינים, השתמשו לא אחת המנהיגים הישראלים במטבע הלשון “מדינה מינוס”. הפלסטינים יקבלו מעין מדינה. אלא שלמרבה הצער, אם נסתכל היטב במראה, נבין עד מהרה שאנחנו הם אלה שחיים במדינה מינוס.
הרבה לפני שנדבר על זכותנו על יהודה ושומרון, אנחנו עדים לאיבוד של אזורים שלמים במדינה הזעירה הזו. הגליל נפל קורבן להשתלטות ערבית, לפשיעה ולפרוטקשן, הנגב הפך לאוטונומיה בדואית של בריונים וטרור, וחרדים במאה שערים ובמקומות אחרים פורעים, מבזים את החוק ולא מקבלים את מרות המדינה. לכל זה יש להוסיף את האנומליה הנמשכת מאז הקמת המדינה של היעדר גבולות קבע והיעדר חוקה וחוק יסוד חקיקה, ואת האפליה בין דם לדם, כאשר צעירים חרדים משתמטים מגיוס לצה”ל. מאז הקמתה נתונה ישראל לאיומים בלתי פוסקים מבחוץ, אך נדמה שהפעם האיום החמור ביותר, האיום הקיומי, הוא מבפנים.
לאובדן המשילות אחראיות כל ממשלות ישראל שכיהנו כאן בעשורים האחרונים. אירועי “שומר החומות” שחשפו את התופעה ביתר שאת העירו מעט את הציבור ואת ההנהגה הישראלית, אך עם זה הביאו לעלייתה של קואליציית ימין קיצוני. מי שסבור שזו התרופה להתפוררות ולאובדן המשילות יתבדה עד מהרה. החקיקה האנטי־דמוקרטית והאנטי־ליברלית המסתמנת, הכשרת השחיתות והכניעה המבישה לחרדים, ביחד עם גורמים קיצוניים שישלטו בתפקידי מפתח, עלולים רק להחריף את המצב ולדרדרו עוד יותר.
השבת המשילות והצלתה של ישראל אינן משימה של ימין או שמאל - הן משימה ציונית מהמעלה הראשונה. לאחרונה הוקם גוף חדש: הפורום לביטחון משילות והתיישבות. מדובר בגוף שחרת על דגלו להחזיר לישראל את משילותה. בין חברי הפורום אישי ציבור, אלופים ובעלי תפקידים מכל קצוות הקשת הפוליטית. איני יודע מה יצליח לעשות הפורום הזה אך זהו הכיוון. איחוד כוחות פוליטי.
אלא שבשעה הזו, כאשר כל צד וכל אוטונומיה דואגים לעצמם וקורעים עוד נתח מהממלכתיות הישראלית, כאשר כל אחד ממקסם רווחים ודואג לעצמו ובהיעדר איום חיצוני ממשי ומיידי, מצב החירום הופך לבלתי נראה כמעט, לבלתי מורגש, למתעתע ועמום, וזו הסכנה הגדולה. עלינו להבין את מצבנו ולנקוט פעולות שיחזירו אחת ולתמיד את המשילות. לצד דאגה לשוויון אזרחי מכבד לכלל האזרחים, עלינו לייהד בלי להתבייש את הגליל והנגב, להשליט סדר ברחובות הערים המעורבות ובכבישים, להפעיל יד קשה נגד הפורעים החרדים ויד קשה נגד הפשיעה בכלל, אפס סובלנות. רק כך תוכל הדמוקרטיה הישראלית להגן על עצמה ולממש באופן מלא את זכותה המלאה להגדרה עצמית של ישראל כמדינת הלאום היהודי.