מצאו להם חברי הכנסת של הסיעות החרדיות חוק עוקף בג"ץ יצירתי, מתריס ומתחכם, והכל כדי לחמוק משירות בצה"ל, תוך צפצוף ארוך על עקרונות ליבה של השיטה הדמוקרטית הישראלית. על פי ההסכמים הקואליציוניים, הכנסת תחוקק חוק יסוד חדש שיסדיר את מעמדם של לומדי התורה ולימוד התורה – חוק יסוד: לימוד תורה. יוזמיו אינם מסתירים את תכליתו. מדובר במסלול ישיר להשתמטות משירות צבאי, בלי פסקת התגברות, ללא מורא מבג"ץ, ותעזבו אותם מעקרונות של שוויון בנטל.
ההצעה לא חדשה, אלא שבנסיבות הפרלמנטריות ובליץ החקיקה חסרת הרסן דומה כי היא עשויה להתקבל. הסעיף הראשון בהצעת החוק קובע כי "לימוד התורה הוא ערך יסוד במורשת העם היהודי". ישאל השואל מדוע יש לעגן בקודקס החוקתי של מדינת ישראל דווקא את לימוד התורה. לכאורה, היה אפשר לשאוב מהמסורת היהודית ערכי יסוד חשובים לא פחות כדוגמת "כל ישראל ערבים זה לזה", "ואהבת לרעך כמוך", "חביב אדם שנברא בצלם", אולי דיבר אחד או שניים מעשרת הדיברות.
התשובה מצויה בסעיף השני של החוק, על פיו "לעניין זכויותיהם וחובותיהם [של לומדי התורה] יראו במי שקיבלו על עצמם להתמסר לתלמוד תורה לתקופה ארוכה, כמי שמשרתים שירות משמעותי את מדינת ישראל והעם היהודי". אין לטעות בחוק התמים לכאורה המעודד לימוד תורה ולומדי תורה (ולא לימודי רפואה, חינוך, מדעים או מחשבת ישראל וכו').
החוק עמום, אבל הפיקציה גלויה לעין. הוא לא קובע מהי "התמסרות", כמה זמן תימשך, מה הופך אותה ל"שירות משמעותי" בעבור המדינה והעם היהודי. מהצד האחר הוא קובע שלימוד התורה שווה ערך לשירות צבאי או לאומי וממילא יעניק לאברכים ה"נהרגים באוהלה של תורה" זכויות ממשיות כשל חיילים. קשה להכיל את החוצפה ועזות המצח.
ח"כ משה גפני מיהדות התורה מתח את החבל עוד קצת כשלגלג ביהירות והציע שחצי מהעם ילמדו תורה וחצי יתגייסו, ואחר כך יתחלפו. במחשבה שנייה אולי זה רעיון טוב שבוחריו ייתנו דוגמה אישית – בכל שנתון של אברכים בני 18, מחצית ילמדו תורה ומחצית ישרתו בצבא ואז יתחלפו (ישיבות ההסדר של הציונות הדתית יכולות ללמד אותו שיעור ביישום הקונץ פטנט הזה).
הצעת חוק יסוד: לימוד תורה עושה שימוש ציני בכלים דמוקרטיים על מנת להגביה את החומות ולנתק את החברה החרדית מהרקמה החברתית־הישראלית. אבל האירוניה לא נעצרת כאן. בדברי ההסבר לחוק נכתב כי יש לעגן את "רצונה של המדינה לעודד לימוד תורה חוצה מגזרים". "רצונה של המדינה", נו באמת. נראה את החרדים מכירים בלימוד תורה רפורמי, קונסרבטיבי או חילוני. הסובלנות מתפוצצת מקנאה.
חוק יסוד: לימוד תורה סותר מהותית את הזכות לשוויון (שלמרבה הבושה, לא זכתה למקום בספר החוקים של מדינת ישראל), ומהצד האחר מבסס את מעמדה הפריבילגי של קבוצת מיעוט העושה שימוש נלוז בלימוד תורה כקרדום לחפור בו. הוא לא יטפח חברת לומדים אלא ישדרג את מעמדה של חברת משתמטים (ותחסכו ממני את הסיפורים על תפקידם של לומדי התורה כמצילי העם היהודי). יתר על כן, הוא עלול להשפיע על תכנים במערכת החינוך, לשמש עילה לתביעות תקציביות ומי יודע, אולי גם ישמש מקור נורמטיבי לאימוץ המשפט העברי כמקור משפטי פרשני.
החוק הוא אצבע בעין של החברה הישראלית ומהווה דוגמה לניצול לרעה שעושה הכנסת בסמכותה. מי שלימוד תורה ומסורת ישראל יקרים ללבו לא אמור לעשות בהם שימוש פוליטי דורסני. הנציגים החרדים מתגרים בציפור נפשה של החברה הישראלית וסוחרים בערכי הליבה שלהם עצמם. עליהם להביא בחשבון את האפשרות שביום מן הימים הקערה עשויה להתהפך.