בשבוע החנוכה הזדמן לי להשתתף במעמד מן המרגשים בחיי. היה זה כאשר הוזמנתי על-ידי הרמטכ"ל רב אלוף אביב כוכבי למעמד הוקרה לניצחון הלוחמים במאבק בסרט "ג'נין ג'נין". האירוע ציין את סיומו המוצלח של מאבק בן שני עשורים בסרט העלילה של מוחמד בכרי. אני מלווה את המאבק של הלוחמים ושל המשפחות השכולות מתחילתו ואני שמח בשמחתם אם ניתן לקרוא לזה שמחה.
תחילתו של האירוע בפיגוע ההתאבדות במלון פארק בנתניה בליל הסדר תשס"ב בו נרצחו 30 מסובים חלק ניכר מהם שורדי שואה. בנוסף נפצעו למעלה מ-160 אחרים. קורבנות אלה נוספו ל-75 נרצחים אזרחים ו-26 חיילים שנהרגו באותו חודש. היה זה שיאה של האינתיפאדה השנייה בה נרצחו למעלה מ-1,100 ישראלים ונפצעו אלפים.
בעקבות זאת יצא צה"ל למבצע חומות מגן שכלל ייבוש חממת הטרור בג'נין. אלפי חיילים בסדיר ובמילואים התגייסו בעיצומו של חג הפסח, עזבו את משפחותיהם – הורים, נשים וילדים – ונחלצו למשימה שאלמלא היא היינו ממשיכים לטבוע בים של דמים של אזרחים תמימים.
בקרב בג'נין נפלו 23 לוחמים וכ-100 נפצעו. הדבר לא היה מחויב המציאות. צבאות אחרים היו מסיימים את המבצע באפס נפגעים. הם היו מפציצים את המחנה על יושביו במקום לסכן את החיילים בכניסה למאורת הנחשים.
מששבו הלוחמים - אלה ששבו – לבתיהם, בתום אחד הקרבות הקשים שידע צה"ל מעודו, ניתן היה לצפות שכל האוכלוסייה – ערבים כיהודים – יחבקו את השבים שכן מפגעי הטרור אינם מבחינים בין דם לדם, בין יהודים לערבים. כך אכן נהג רוב העם, אך נמצא "יוצר" שהשכיר את מצפונו ואת מצלמתו לאויב ויצר סרט שאין רחוק ממנו מן האמת.
למרבה הצער נמצאו לא מעטים שנחלצו להגנתו של היוצר המכפיש. שני הסינמטקים, זה שבירושלים וזה שבתל-אביב, שנהנים מתקציבים עירוניים, מיהרו להקרין את סרט העלילה לאחר שבתי קולנוע רגילים נמנעו מכך. וכך, באורח מזוויע, מצאו עצמם הלוחמים והמשפחות השכולות מממנים במיסיהם את פתשגן העלילה הפלסטיני. מנהלי הסינמטקים לא שעו לתחנוניהם של הלוחמים ושל המשפחות להתחשב בכאבם. בני משפחות שכולות, שהפגינו מול בניין הסינמטק בתל-אביב, נתקלו בגילויי משטמה ובוז. כלפי אחת מהם, אלמנתו של אבנר-ולרי יסקאוב ז"ל, אף הטיחו שהיא "רוצחת" ושלחו אותה בחזרה לרוסיה משם עלתה.
"הברנז'ה" ובה "פורום היוצרים הדוקומנטריים" נשאה את "היוצר" בכרי על כתפיה. נוצר הרושם כאילו בכרי הוא הקורבן ואילו ההורים השכולים, האלמנות והיתומים הם הרוצחים.
אלא שלא היה המדובר בסתם אזרחים. רשויות המדינה הפקירו את הלוחמים פשוטו כמשמעו. בניסיון לטהר את שמם מעלילת הדם הגישו הלוחמים תביעת דיבה נגד בכרי. בתי המשפט על כל ערכאותיהם קבעו חד-משמעית שסרטו של בכרי מהווה עלילת דם מהגרועות ביותר אלא שפסקו שמשהתובעים אינם נראים אישית בסרט אין הם יכולים לתבוע את בכרי. היחיד שיכול לעשות זאת הוא היועץ המשפטי לממשלה והשופטים לא הסתירו את הציפייה שהוא יגיש כתב אישום נגד בכרי בגין הוצאת דיבה על הלוחמים. ואולם לא כך קרה. פנייה ליועץ המשפטי יהודה ויינשטיין נענתה בתגובה "הציבור ישפוט את בכרי".
לבסוף, אמר בית המשפט העליון את דברו החד-משמעי – הסרט של בכרי הוא עלילת דם מהגרועות ביותר.
הגעתי לאירוע הרמטכ"ל ונבוכותי. לוחמים ובני משפחות שכולות ניגשו להודות לי. הסבריי כי כל שעשיתי היה לשבת ליד המקלדת בעוד בניהם שפכו את דמם לא הועילו. הם נכוו דיים בתגובות עויינות ומשפילות.
תמיכתו הנחרצת של כוכבי החדירה קרן אור לחשכת השכול של המשפחות.
היו שחששו שההתנכרות ללוחמים תרתיע אותם מלהתייצב ביום פקודה. את התשובה לכך סיפק עמית בוסידן. עמית השתחרר משירות סדיר ביולי 2001. שלא כצעירים בני גילו סירב לצאת לטיול שאחרי הצבא. היה זה בשיאו של גל הפיגועים של האינתיפאדה והוא הבהיר שעליו להיות מוכן לכל קריאה שידע שתבוא. ואכן, בעקבות הפיגוע במלון פארק נקרא לשירות מילואים. אחרי ימים קשים של לחימה מבית לבית בסימטאות ג'נין, תוך שמירה על חייהם של חפים מפשע ודאגה לאזרחים לא מעורבים, יצא עם חבריו לטהר בית במחנה. הכח נתקל באש תופת וספג נפגעים רבים.. תוך כדי לחימה תחת אש תופת, נכנס עמית לחלץ פצוע כשחבריו מחפים עליו. הוא הגיע אל הפצוע ואז נורה ונהרג.
לאחר מותו נמצא השיר "חתיכת גן עדן" אותו כתב חודש ימים לפני מותו: בשיר המרטיט הבהיר עמית שכדי להגן על גן העדן שלנו מפני שועלים שחודרים כדי להחריב אותו הוא יעשה הכל. והוא עשה. אכן.
פרופ' מעוז הוא הדיקן המייסד של בית הספר למשפטים במרכז האקדמי פרס ויו"ר הוועדה לקשרים אקדמיים בינלאומיים