מדי שנה מראים הנתונים עלייה מדאיגה מאוד במצב העוני ובפערים החברתיים בישראל. לפי מה שאנו חווים בשטח המצב גרוע בהרבה מהמתואר בדוח, שמתייחס רק למצב בשנתיים האחרונות. נדמה כי מרוב שהמצב בשטח קשה, כך אנשים הופכים פשוט להיות אדישים אליו. את השפעות גלי עליות המחירים לא נראה בדוח הזה. 

כשמקצצים למשפחות ויחידים את ההכנסה החודשית במעל ל־2,000 שקל, ברור שמדובר במכה אנושה לשכבות החלשות, אולם גם למעמד הביניים מדובר בצרה גדולה ומשמעותית מכיוון שלא מדובר במגדל שנופל ביום אחד. לאט־לאט ההכנסות מצטמצמות, החובות גדלים ותופחים, ואחרי שנשברו כל החסכונות ומקורות המימון - רק אז מגיעים אותם אנשים לבקש את הסיוע. במצב שישראל נמצאת בו כיום, התיאור העצוב הזה יכול לקרות כמעט לכל אחד ואחת מאיתנו. 

לשכבות החלשות וגם למעמד הביניים ההולך וקורס אין את הפריבילגיה להמתין עם תשלומי החשבונות, הקניות בסופר והמעונות לילדים. הם צריכים פתרונות בזק בכדי לנסות ולהמשיך לשרוד ולהחזיק את הראש מעל המים. העוני חוצה דת, מגזר, לאום, מוצא ומגדר, ובעיקר פוגע כפי שניכר בדור העתיד. חברי הממשלה החדשה הבטיחו לטפל בעוני כשנבחרו על ידי הציבור, ועליהם מוטלת המשימה. המדינה חייבת לא רק לפרסם דוח המציג את מדדי העוני, אלא דוח משלים על מה המדינה עושה בכדי להוציא אנשים ממעגל העוני. דוח כזה עדיין לא קיים בישראל. 

הכותב הוא מנכ"ל ארגון פתחון לב