בתוך סדר היום הציבורי סביב מהומת הרפורמה המשפטית־חוקתית, כמעט לא שמנו לב לגמר איוש ועדות הכנסת ומינוי יושבי ראש הוועדות - תהליך רווי מתח, ויכוחים, תחרויות וגילויי שנאה הדדיים, שהזכירו לא מעט את מהלך הרכבת הקואליציה הנוכחית ומינוי השרים. חיפשתי לשווא בין הוועדות של הכנסת ה־25 את ועדת השקיפות, היא "הוועדה ליישום הנגשת המידע הממשלתי ועקרונות שקיפותו לציבור".

שם יפה, קולע ומבטיח ניתן בזמנו לוועדה, ואכן בישיבותיה נחשפו תופעות מדאיגות של מינהל בלתי תקין בלשון המעטה ושל פגיעה בזכות הציבור לדעת תוך התעלמות מחובת הנגשת מידע כאבן יסוד של הדמוקרטיה. מעניין שבפגישה של יו"ר הכנסת עם בכירים בליכוד באפריל 2019 הוחלט לבטל את הוועדה מסיבות השמורות עמם, וחבל מאוד ותמוה שראשי האופוזיציה בכנסת הנוכחית לא פועלים לחידוש פעילות הוועדה, מה עוד שלהנגשת המידע לציבור יש בין השאר יש גם השלכות כלכליות הנוגעות לכיס של כולנו.

בישיבות הוועדה שבהן השתתפתי בזמנו כנציג ציבור, עלו בין השאר מקרים של רכש ממשלתי בלתי חוקי ואי־עמידה בנוהל פרסום התקשרויות בהיקף של מיליארדי שקלים. מאכזב ומדאיג מאוד היה להיווכח שמשרדי הממשלה ונבחרי הציבור עדיין לא הפנימו כי כל שקל שייך לציבור וצריך להיות מדווח וכי היעדר שקיפות משמעותו לא רק פגיעה בקופה הציבורית ובכל אזרח, אלא גם פתח לשחיתות או לפחות לחריגות אתיות חמורות.

זכור לי היטב ולא מפתיע שהראשון בין המשרדים המובילים באי־עמידה בחובת דיווח רבעוני על הוצאותיו בגין רכישות והתקשרויות היה משרד ראש הממשלה בתקופת כהונתו של נתניהו, ויחד איתו משרד הפנים בתקופת כהונת דרעי. מרבית המשרדים האחרים, ובהם משרדים עתירי משאבים, סיפקו דיווחים חלקיים בלבד וגם הם היו סותרים ובלתי מדויקים. חמורה מאוד העובדה שליחידת חופש המידע במשרד המשפטים שהוקמה לצורך קידום השקיפות אין שיניים, והיא יכולה בעניין זה רק להנחות, לרכז מידע, לבצע מעקב, להדריך, להתריע, אך לא לחייב.

הממשלה אומנם השכילה עוד בהחלטתה מס' 2950 ממרץ 2011 להעלות על סדר היום הממשלתי את "יישום הוראות חוק חופש המידע" לשם "הגברת השקיפות ברשויות ציבוריות", אך לא פעלה לאכיפת הנושא. הואיל ומתברר שפיקוח הכנסת על הממשלה להבטחת השקיפות אינו אפקטיבי, מן הראוי להקים בחקיקה מתאימה מטה על בין־משרדי כלל־שירותי בעל סמכות סטטוטורית וכלים להטלת סנקציות, שיפעל בתיאום עם מבקר המדינה וגורמי הביקורת הפנימית במשרדי הממשלה.

כל זאת לשם אכיפת השקיפות שעליה להתממש באמצעות פרסום דוחות רבעוניים על ידי כל משרד כחובה. הכוונה היא שגוף זה יבטיח את יישום הנגשת המידע הממשלתי ושקיפותו לציבור תוך שימת דגש על פרסום התקשרויות בכל הקשור להתנהלות תקציבית ודיווח מלא על הרכש הממשלתי.

על יחסם של המחוקקים עצמם לנושא תעיד העובדה הזכורה לי היטב, שבדרך כלל רק שניים מבין עשרת חברי הוועדה נכחו בישיבה, וגם הם לדקות ספורות בלבד. מתברר כי הסכנה המאיימת על סדרי מינהל תקין, שמירה על טוהר המידות, שקיפות וחשיפת סעיפי תקציב בזבזניים בגופי הממשל והשירות הציבורי - נובעת בעיקר מצד הפוליטיקאים.

מצער מאוד שבישיבות הוועדה נחשפו לא רק אי־סדרים בדיווח על התקשרויות ורכישות, אלא נחשפה גם תופעה מהותית לא פחות, והיא זלזול מחפיר ומביש מצד משרדים, שכנראה בהשראת השרים ואנשי האמון שלהם, לא הואילו לשלוח נציגים לדיון, או מצד משרדים אחרים ששיגרו נציגים חסרי ידע ונתונים רלוונטיים שהשתתפותם בדיון הייתה מביכה. 

הכותב הוא חבר הנהלת תנועת אומ"ץ ובעבר כיהן כיו"ר עמותת הסגל הבכיר בשירות הציבורי