מודעה בעיתון ידיעות אחרונות מתאריך ה־16.1.2023 צדה את עיני: "תחת הפגזות: קשישים יהודים חולצו מקייב...במבצע מיוחד הועברו רבים מחברי הקהילה היהודית בבירת אוקראינה למקום מבטחים בפולין".
זה קורה היום, שנת 2023, וכולנו מודים שניתן לחלץ את אותם יהודים ולהציל אותם, כי הצלה היא ערך עליון!
ואז אני מהרהר וחוזר אחורה במנהרת הזמן לשנת 1944 כאשר הגרמנים פלשו להונגריה, ואייכמן התחיל ליישם את הפתרון הסופי לגבי יהדות הונגריה. בתוך שמונה שבועות (57 ימים) הובלו 435,000 יהודים מערי השדה לאושוויץ להשמדה. ובתוך כל הכאוס והאימה מצאו חברי תנועות הנוער הציוניות בהונגריה את התובנה ואת האומץ להחליט, במודע, שלא לתפוס בנשק, לא להתקומם ולהילחם כנגד חוסר כל הסיכויים (ואולי למות מות גיבורים), אלא לפעול במחתרת - להצלה של יהודים (ואולי למות מות גיבורים). תוך שהם מסתווים להונגרים – נוצריים (הם קראו לזה: אריזציה) בעזרת תעודות מזויפות שהכינו במעבדה שהקימו לשם כך. -
"ידענו" כתב משה אלפן (פיל), אחד ממנהיגי אותה מחתרת: "עם ישראל לא יתקיים ללא יהודים! יש להציל כל נפש בישראל, לעקור כל יהודי מציפורני חיית הטרף, בכל מחיר ובכל דרך. לא עת לקידוש השם – אלא עת לקידוש החיים".
אנשי המחתרת לא היו חיילים מאומנים, ולא זכו לשום גיבוי. הם גייסו את עצמם למילואים של העם היהודי. הם החליטו במודע להציל את שארית הפליטה. רובם פעלו במשך תקופה ארוכה במסווה, במידור ובסיכון יומיומי ושעה שעה, שבועות רבים גם תחת הפגזה יום יומית. רבים מהם יכלו להימלט ולהציל את נפשם, אך הם בחרו להישאר ולפעול – כדי להציל. רבים מהם נתפסו, עונו ונרצחו ולא שבו.
נשאלת השאלה, מדוע ההצלה של היהודים מקייב בימים אלה ממש, נחשבת למעשה כה חשוב ובעל ערך? מדוע בדומה לכך גם 'מבצע משה' (שבו השתתפתי אישית בהיותי איש מילואים של הקומנדו הימי) להוצאת יהודים מאתיופיה והעלאתם ארצה נחשב למבצע בעל חשיבות לאומית וכך גם מבצעים סודיים דומים של אנשי המוסד להצלת יהודים ממקומות שנשקפה להם סכנה, ממרוקו, מעירק, מתימן ומסוריה, נתפסים וידועים כמבצעים הרואיים שמדינת ישראל כה מתגאה בהם, ואילו מבצע ההצלה של המחתרת בהונגריה, של כמה מאות צעירים וצעירות, חברי תנועות נוער ציוניות-חלוציות, שפעלו והצילו רבבות בני אדם - את אחיהם היהודים - עוד טרם המדינה, לא מוכר כמעט בציבוריות הישראלית?
מדוע חזרו ושאלו, בחוצפה לא מבוטלת, את חברי הנהגת המחתרת החלוצית בהונגריה כאשר עלו ארצה: "מדוע לא מרדתם?" (כדוגמת ההתקוממות בגטו ורשה).
ונשאלת גם השאלה - מדוע לא שאלו את אותם נרדפים שאנשי המוסד הצליחו להציל ולהעלות ארצה ולהביאם לחוף מבטחים מהמדינות שבהן היו במצוקה כה גדולה – "מדוע לא מרדתם?"
הדעת לא תופסת, מדוע מעשיהם של אנשי תנועות הנוער החלוציות בהונגריה בשנת 1944 לא מוכרים בציבוריות הישראלית? מדוע מבצעיהם רבי התושייה שהצילו כה רבים, לא נלמדים בבתי הספר? מדוע מבצע ההצלה שלהם הגדול ביותר בתולדות השואה, של רבבות יהודים לא נתפס כאתוס של גבורה שיש לחנך לאורה?
ביום השואה הבינלאומי 2023 ראוי שאותה גבורה עילאית, שבזכותה חיים כה רבים כיום, תועלה למודעות בעם ישראל, ואולי תקבל גם את ההוקרה המגיעה לה.
יובל אלפן הוא בנו של משה אלפן, ופעיל מרכזי בעמותה לחקר תנועות הנוער הציוניות בהונגריה.