בגל הפיגועים של המחבלים המתאבדים לפני למעלה מעשור, ישבו מומחים מכלל מערכות הביטחון והגיעו למסקנה שכדי לייבש את הביצה שמייצרת את אותם מחבלים מתאבדים, צריך להגיע כמובן למי שנותן להם את הגיבוי ההלכתי, לאלו שמספקים להם את חומרי הנפץ ולאלו שמסייעים להם בשטח, כמו בהסעתם לזירת הפיגוע.
גל הפיגועים האחרון, ששיאו הגיע בסוף השבוע בשני פיגועים עם נפגעים בבית כנסת בשכונת נווה יעקב ובעיר דוד בירושלים, למעשה ניזון מההסתה ומהתמיכה הסביבתית - משפחה, שכונה, מערכת חינוך שתומכת בהם והרשות הפלסטינית בצורה עקיפה. כדי להתמודד עם סוג כזה של פיגועים, ולמעשה לייבש את הביצה העכורה שהמחבלים גדלים בה, יש להתמודד באמצעים שונים מאלה שראינו בשנים האחרונות.
אין ספק כי המפתח הוא בראש ובראשונה הדין הבינלאומי, שמאפשר להתמודד באמצעות כלים חוקיים ואפקטיביים בגורמי ההסתה ובתמיכת הסביבה והמשפחות. לטעמי, צריך לבחור את מיטב עורכי הדין בישראל, ואולי אפילו בעולם, שעוסקים בדין בינלאומי ולקבל מהם חוות דעת על צעדים קיצוניים הנדרשים נגד משפחות המחבלים המעודדות טרור, וכן נגד כל מי שמסית ומעודד טרור כנגד יהודים באשר הם.
אין צורך להתעורר אחרי כל פיגוע ולעשות הערכות מצב ארוכות. אפשר פשוט להפעיל את סל הכלים החוקי המתאים למקרים כפי שאירעו בסוף השבוע. אין ספק כי גירוש המשפחות, במיוחד לרצועת עזה שאינה מדינה ריבונית, ושלילת הזכויות שלהן, יהווה צעד שירתיע את המחבלים עצמם ואת בני משפחתם.
חשוב לזכור כי תושבי מזרח ירושלים מוגדרים כתושבים ולא כאזרחי מדינת ישראל, וכאן הסוגיה פשוטה בהרבה. על פי מומחים בדין הבינלאומי, הרי שניתן לגרש אותם אם הם פוגעים במדינת ישראל, שהיא המדינה המארחת שלהם. את ההמלצות האלה יש להביא לדיון מומחים מעמיק ולהשתמש בהן מיד לאחר הפיגוע. זה נכון לגבי בני משפחה, וזה נכון לגבי אלה שמסיתים לטרור ולפגיעה באזרחים רק בגלל היותם יהודים - ויפה שעה אחת קודם. יש לקיים בהקדם את הדיון, כדי שניתן יהיה לבצע צעדים במידת הצורך בתוך פרק זמן קצר, ובכך גם ליצור הרתעה תודעתית.
אכיפה שוויונית
בדמוקרטיה, האכיפה אמורה להיות שוויונית. אבל במדינת ישראל, כיום, היא אינה כזו. למרבה התדהמה, המופלים הם דווקא יהודים שומרי חוק. כך, למשל, כל נושא הבנייה הבלתי חוקית. ואם בירושלים עסקינן, כפר עקב הפלסטיני לדוגמה מוגדר כחלק מהרשות המוניציפלית ירושלים. אבל בעוד בירושלים היהודית יוציאו צו הריסה נגד בנייה לא חוקית והבונה יועמד לדין, ובעוד האזרח היהודי הירושלמי מחויב לשלם עבור המים והחשמל שהוא צורך וכן תשלומי מס למדינה וארנונה לעירייה, לא כך המצב בכפר עקב.
שם, כל אחד בונה כרצונו, גם לאור יום, כמובן שהוא לא משלם מסים וגם לא עבור המים, החשמל והשירותים שניתנים לו על ידי הרשות המקומית. למרות זאת, לא קיימת בפועל אכיפה בנימוק של "לא להבעיר את השטח" - והבנייה הבלתי חוקית משתוללת. לטעמי, נכון עושה השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, שלא רק אמר אלא גם הורה למשטרה לאבטח בנחישות הריסת בתים בלתי חוקיים, וכן לאבטח את שאר עובדי הרשויות העוסקים בגביית חובות מים, חשמל, מסים וארנונה. את זה צריך להחיל על כל המגזר, שבו חיים תושבים ונהנים מכל הזכויות והשירותים של מדינת ישראל.
כל זה לא נאכף במשך שנים ארוכות והגיע הזמן להסיר סוף־סוף את הכפפות ולאכוף את החוק בצורה שוויונית, גם אם זה עלול לגרום, כפי שמנסים להפחיד אותנו, לתסיסה. זה משול בעיניי לתושבים יהודים שיבצעו עבירות בנייה ולא ישלמו עבור קבלת שירותים מהמדינה והרשות המקומית - ואז הם ייצאו להפגנות ברחוב, כדי שלא תהיה אכיפה נגדם.
אנקדוטה למציאות המעוותת שנוצרה ראינו השבוע. למשפחת אשר נתן, הנער היהודי בן ה־14 שנרצח בפיגוע הנורא סמוך לבית הכנסת בנווה יעקב, ניתקו את זרם החשמל, כנראה בעקבות חוב לחברת חשמל. זאת, בעודה יושבת שבעה ואבלה על האובדן הנורא.
מחדל רישיונות הנשק
רק השבוע פורסם בתקשורת על הפגישה בין השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר לאנשי אגף רישוי כלי ירייה במשרדו, פגישה שהעלתה אל סדר היום את המחדל המתמשך בטיפול בעשרות אלפי בקשות להחזקת כלי נשק. אין ספק שבמדינת ישראל ישנם אזרחים רבים מאוד שמיומנים בשימוש בנשק, בהם אנשי מילואים ופורשי מערכת הביטחון.
נשיאת נשק על ידי אותם אזרחים כבר הצילה חיים והביאה להשתלטות מהירה על מבצעי פיגועים. די אם נזכיר את הפיגוע בשרונה בתל אביב, שבו אזרחים מנעו אסון גדול יותר, או את הפיגוע בבאר שבע, שבו אזרח חיסל את המחבל, וכמובן את אותו קצין צנחנים בעיר דוד שסיכל פיגוע כבר בתחילתו - והדוגמאות לאירועים נוספים שסוכלו על ידי אזרחים הן רבות. כיום ישנם אזרחים רבים ששירתו ביחידות קרביות וכקצינים בצבא, שרוצים להחזיק בנשק למען הביטחון האישי של כלל הציבור, אבל הבירוקרטיה שוחקת אותם.
אין ספק שהקמה של כיתות כוננות כחלק מהמשמר הלאומי, שבהן יונפק הנשק לאזרחים שיעמדו בקריטריונים הבסיסיים של שירות ביחידה קרבית, של יכולת תפעול נשק והיעדר עבר פלילי או פסיכיאטרי - יאפשר להם בהליך מזורז מאוד לקבל רישיון להחזקת נשק. לא רק שהמדינה צריכה לקצר הליכים ולמנוע סרבול בירוקרטי, אלא עליה גם לעודד את זה - כי מדובר בפיקוח נפש. למלעיזים שטוענים שזה יגרום לאלימות יתר, כדאי להזכיר שהרוב הכמעט מוחלט של שימוש בנשק על מנת לרצוח, על רקע כבוד המשפחה, נעשה בנשק בלתי חוקי שנמצא בחברה הערבית.
הכותב שימש כמפקד המחוז הדרומי במשטרת ישראל ומפקד יחידת דובדבן