העיתונאי קלמן ליבסקינד טען ("סיפורי בדים", 6 בינואר 2023) שבספרי "אש כוחותינו" אני מטעה את הקוראים בציטוטים מפוברקים של הרב יצחק שפירא, ומציג בכוונה תמונה מעוותת של הרב ומשנתו כפי שהוא כותב בספרו "תורת המלך". מהכתבה ניתן להתרשם שהרב שפירא הוא אדם ליברלי ושוחר שלום, ולא מורה רוחני שמשנתו הרצחנית נופלת על אוזניהם הכרויות של תלמידיו.
חשיפה: ראש השב"כ לשעבר עמי אילון המציא, סילף ופיברק שיחה ארוכה | קלמן ליבסקינד
אם לא הדגשתי מספיק את העובדה שהפרק העוסק ברב שפירא מבוסס על רצף שיחות שקיימתי עמו ולא על שיחה אחת, כפי שברור מהכתוב בדף התודות שחותם את הספר, אני נוטל עליי את האחריות לכך. אם מיקום הגרשיים, המייחס תמלול מדויק, אינו תואם את הסטנוגרמה, אני מתנצל בפני הרב וקוראי הספר. אך אני דבק בהתייחסות שהעברתי לקלמן ומופיעה בסוף הכתבה - הדברים אינם מהווים סטנוגרמה, אך משקפים את הנאמר בפגישות.
כראש השב"כ שקיבל לידיו את הארגון מיד אחרי רצח רבין, חשתי צורך ואף חובה להבין את הכוח הרעיוני שעומד מאחורי האלימות היהודית ביהודה ושומרון. במסגרת זו נפגשתי מספר פעמים עם הרב שפירא כשעמד בראש ישיבת "עוד יוסף חי" בקבר יוסף, ולמדתי עד כמה מסוכנת משנתו.
העדות הטובה ביותר להלך הרוח של הרב שפירא היא לא ספר הזיכרונות שכתבתי, וגם לא הפגישה המוקלטת שהיא המשך לשיחותינו בעבר, אלא הספר שהוא עצמו כתב, "תורת המלך", שממנו לקוחים הציטוטים הבאים: "יש גויים המתנגדים למלחמה בנו, אלא שהם חוסמים את דרך ההצלה בנוכחותם והם עושים זאת באונס גמור ובלי להתכוון. למרות זאת מותר להורגם" (עמ' קצו־קצח);
"יש מצבים בהם נרצה מלכתחילה לפגוע דווקא בחפים מפשע... למשל: פגיעה בתינוקות ממשפחתו של המלך הרשע... הריגתם עוזרת לנו לפגוע ולהכאיב לו כדי שיפסיק להילחם בנו" (עמ' קצח);
"יש סברא לפגוע בטף אם ברור שהם יגדלו להזיק לנו, ובמצב כזה הפגיעה תכוון דווקא אליהם... ובאופן פשוט גם הם מרוויחים מזה... הילדים הללו לא יהיו עם קיים, וסופם להיות בני מוות בעולם בו אין להם מקום, ולכן מוטב להורגם כבר עכשיו" (עמ' רז);
"הטף לא נהרגים בגלל רשעותם, אלא בגלל שיש צורך של כולם בנקמה ברשעים, והטף הם אלה שהריגתם תספק את הצורך הזה" (עמ' רכ).
חזותם החיצונית, בקיאותם במקורות, נועם הליכותיהם או אורח חייהם הסגפני של אנשי דת, ערבים ויהודים כאחד, לא מעידים על הפוטנציאל ההרסני הטמון בדבריהם, שמעניקים למאמיניהם לגיטימציה - ולפעמים אפילו דחיפה - לבצע מעשי טרור נפשעים. בכוחה של אידיאולוגיה כמו זו של הרב שפירא ואחרים להפוך לרוצח אדם שחונך על הדיבר "לא תרצח".
תהליכים כאלה הובילו את המחבלים הפלסטינים להתפוצץ באוטובוסים בשווקים, וגם את יגאל עמיר לרצוח את ראש הממשלה רבין. השורות בספרו של הרב שפירא שעוסקות ברצח תינוקות צריכות להדהד בראשו של כל מי שרוצה להבין את עמירם בן אוליאל, ששרף את סעד וריהאם דוואבשה ובנם התינוק עלי, ופצע באורח אנוש את אחמד בן ה־4, בזמן שישנו בביתם.
אותם פסוקים גם עומדים לנגד עיניו של צעיר יהודי כשהוא מחליט ליידות אבן במשקל של כשני קילו על רכב פרטי ולהרוג את עאישה א־ראבי, אם לתשעה, שהייתה בדרך הביתה עם בעלה וילדיהם. עוד כותב הרב שפירא בספרו כי "לא צריך אומה כדי להתיר את דם המלכות הרשעה. גם יחידים מתוך המלכות הנפגעת יכולים לפגוע בהם".
גם מי שאינו תלמיד חכם, יכול להבין את הסכנה הטמונה במשפט כזה, שתלמידיו של הרב קוראים ושומעים עד שהוא ודומים לו משתרשים במוחם ובנפשם. על מנת להבהיר זאת, מספיק להסתמך על השאלות שהם מפנים לרבנים. באתר "שאל את הרב" כותב לרבו תלמיד ישיבה העומד לפני גיוס: "הגיע לידיי ספר בשם 'תורת המלך', העוסק בבירור רציני בדיני הלכה, מאת הרב יצחק שפירא והרב יוסי אליצור. בספר זה נכתב שמותר להרוג חפים מפשע וטף אם הם מסכנים אותנו..." (שאל את הרב, הרה"ג דב ליאור. כ' טבת תש"ע).
את הסכנה הזו, שהתוודעתי אליה בימיי כראש השב"כ, אני חש ביתר שאת כיום, כשמדינת ישראל נמצאת בתהליך של הקצנה לאומנית־דתית, ואידיאולוגיית "העליונות היהודית" צוברת כוח. משנתו של הרב שפירא ושל אחרים המחזיקים בדעותיו אומנם מנוגדת לחלוטין לפקודות הצבא ולרוח צה"ל, אך היא מחלחלת דרך מערכת החינוך והופכת לחלק מתפיסת העולם של צעירים דתיים הנחשפים למשנתו ומתגייסים לצה"ל.
האם בכוחו של צה"ל לשנות את הקודים שנטבעו בהם בבית ואת האידיאולוגיה שלה נחשפו במהלך לימודיהם? כאזרח מודאג, זה נראה לי אחד האתגרים החשובים ביותר. אילו הייתי עדיין חבר המטה הכללי, השאלה הזו הייתה מדירה שינה מעיניי.