טכניקת “משחק האשמות” כבר לא עובדת: מכתב לשרת ההסברה | דעה

כמי שבמשך שנים עסק כדיפלומט בקידום מעמד ישראל בדעת הקהל הבינלאומית, אשמח להציע לך מספר תובנות בנושא שבו את אמורה לעסוק. פירושה של "הסברה" בלעז הוא "פרופגנדה". "הסברה" מאפיינת מדינות לא דמוקרטיות ש"מסבירות" עוולות על ידי עובדות אלטרנטיביות. ההסברה מלהיבה את המשוכנעים ומפספסת את קהלי היעד בחו"ל ולכן פוליטיקאים אוהבים לעסוק בה, אבל דיפלומטים מבינים שהיא עושה יותר נזק מתועלת.

כדיפלומט למדתי שבעיות השורש של ישראל אינן בהסברה לדעת הקהל העולמית אלא במדיניותה. אין דרך להסביר 55 שנים של שליטה בעם זר בלא אופק או מאמץ לשינוי המצב. אין צורך לשכנע שיש לנו קשר היסטורי, תרבותי, ולדתיים בינינו גם קשר דתי לגדה המערבית. התנ”ך, הספר הנפוץ בעולם, עשה זאת בהצלחה לפנינו.

מה שלא ניתן להסביר הוא מדוע אנחנו מתעלמים מהקשר של הפלסטינים לאותם חבלי ארץ. טכניקת ההסברה המרכזית של ישראל, המבוססת על “משחק האשמות”, כבר לא עובדת. הטיעונים שהיו נכונים פעם לגבי סרבנות השלום של הערבים ולאחר מכן של הפלסטינים, אינם יכולים עוד לשמש סיבה לחוסר מעש מדיני.

השימוש באנטישמיות ככלי להתגוננות נגד כל ביקורת נתפס בעולם כחוסר יכולת להתמודד עם הטיעונים המהותיים, מהווה זילות של המושג ופוגע במלחמה באנטישמיות אמיתית. כך גם הניסיון שלנו להצדיק את הכוחנות שלנו באמצעות הטרגדיה של השואה אינו עובד יותר. הממשלה שבה את חברה מכריזה שאין לה שום כוונה לסיים את הכיבוש ומסירה את המסיכה. אפשר אולי להעדיף את הסרת המסיכה על פני המשך הטעיית העולם, אבל המחיר יהיה הידרדרות מהירה במעמדה הבינלאומי של ישראל, עד חשיפה ממשית לסנקציות.

גם מאמצי “אשפי” ההסברה להסיט את תשומת הלב מהכיבוש להישגים של החברה הישראלית, שהיא אכן מהיצירתיות ביותר בעולם, לא יסייעו. בדיוק כפי שאף אחד לא מאפשר לרוסיה להתחמק מסנקציות כיוון שיש לה את טולסטוי, דוסטויבסקי, פושקין וצ’ייקובסקי. כך גם אצלנו, הטיעונים על היותנו סטארט־אפ ניישן וההצלחות המדהימות של המדע הישראלי, לא רק שלא יגנו על מדיניות ישראל, אלא שהצלחות אלה עומדות בסכנה של היעלמות, כאשר הממשלה שבה את חברה נלחמת בכל המנגנונים שאפשרו את החופש והפלורליזם, שהם־הם שהביאו להצלחה המזהירה של ההייטק, האקדמיה, התרבות והאמנות שלנו.

אם יש כוונה להגיע לקהלי היעד הרלוונטיים - מדינות דמוקרטיות־ליברליות - וליצור איתם שיח אמיתי, שבמסגרתו יבינו את הפחדים המוצדקים שלנו ואת המורכבויות, יש צורך לשנות את המדיניות; ושנית, יש לתת את המלאכה לדיפלומטים מקצועיים. את העיסוק בדעת הקהל העולמית יש להפקיד בידי אלו שמבינים את קהלי היעד ולא בידי פוליטיקאים מפלגים שהמסרים שלהם מכוונים למרכז הליכוד ולא לשיפור מעמדה של ישראל בעולם. 

הכותב הוא המנכ"ל בישראל של השדולה האמריקאית הפרו־ישראלית J Street ולשעבר דיפלומט ויועץ מדיני לנשיא המדינה