כשחוק הפיקוח חוקק, והגיעה השעה שלה חיכינו כולנו - מעבר מעונות היום למשרד החינוך - כולנו הרענו בשמחה. אך בפועל נראה שהעגלה נרתמה לפני הסוסים. משבר הגיל הרך טומן בחובו מצוקות ואתגרים רבים מאוד, בהם מצוקת כוח האדם הקשה שעד כה אף אחד לא הצליח לפתור. ממשלות מתחלפות, קואליציות מתפרקות ומתחברות, והפעוטות נופלים בין הכיסאות.
לא מעט גורמים, קבוצות ויחידים המכירים את המשבר מזוויות שונות, מנסים בכל מאודם להיכנס לנעלי המטפלות ולדבר את מצוקותיהן, אבל כל מי שבאמת מעוניינים לנסות לפתור את המצוקה צריכים להיכנס למעון, למשמרת שלמה הכוללת פתיחת המסגרת בשעה שבע בבוקר, קבלת הפעוטות, דאגה לביטחונם ולשלומם, דאגה לצורכיהם הפיזיים, הקוגניטיביים והרגשיים, וכל זה תמורת שכר מבזה.
החברה הישראלית וקברניטיה זנחו לאורך השנים את היסודות שעליהם אמורה להיות מושתתת מערכת החינוך כולה בפרט, והחברה הישראלית בכלל. על כל השותפות והשותפים להקים תשתית איתנה לחברה מתוקנת, הרואה בכל חלקיה את הפתרון ולא את הבעיה. חברה אשר דואגת לכל חוליה בשרשרת וזוכרת היטב כי שלמותה של השרשרת תלויה בחוזקן של כל החוליות המרכיבות אותה.
לצורך כך יש לקבוע כי החלטת ועדת המחירים, שהתקבלה באוגוסט, תמומש כבר עכשיו ושהייקור בתשלום למעונות יסובסד מכספי המדינה ולא יושת על ההורים. כיום ארגונים המפעילים את מעונות היום נכנסים לגירעונות, וההורים אינם יודעים מה שכר הלימוד שאותו הם אמורים לשלם מספטמבר תשפ״ג.
כמו כן, יש להשוות את השכר והתנאים של המטפלות לשכר הסייעות בגני עירייה ולהסדיר את תנאי העסקתן ותנאי עבודתן, ראשית על ידי הגדלת התקינה והשוואתה לממוצע במדינות ה־OECD.
בנוסף, יש להרחיב את האחריות הממשלתית על הגיל הרך ולהשקיע בו תקציבים ומשאבים. אין לראות בהפניית תקציב לגיל הרך הוצאה - זאת לחלוטין השקעה הכרחית שתניב כבר בעתיד הנראה לעין תשואות גבוהות.
הפעוטות של היום הם אזרחי המחר. ההשקעה בהם והיחס אליהם ולמטפלות בהם הם שיקבעו אם הם יתרמו בעתיד לצמיחה כלכלית וחברתית או שיהוו נטל על החברה.
הכותבת היא מנכ"לית פורום מסגרות החינוך לגיל הרך בישראל