התנהלותן של מדינות והתנהגותם של מנהיגים נחקרו לעומק לאורך השנים, בניסיון להבין את הסיבות שהובילו לטעויות בקבלת החלטות ובשיקול הדעת, לתקלות בעיוותי תפיסת המציאות ובהערכת התוצאות - ולראייה שגויה של המציאות העתידית כפועל יוצא של הצעדים הננקטים. אולם דומה שדווקא מנהיגים, שחייבים להכיר לעומק את התובנות והמסקנות של מחקרים אלו, נוטים להתעלם מהם בשל מגוון סיבות: החל מחוסר היכרות, המשך ביהירות מחשבתית וכלה באילוצים פוליטיים.
על רקע זה נכון יהיה לבחון את מכלול ההשפעות האפשריות על ישראל למול הזירה הבינלאומית והאזורית באם הממשלה תקדם, הלכה למעשה, את הרפורמות והשינויים שאותם היא מתכוונת ליישם ושעליהם הצהירה. הדבר מתחדד עוד יותר נוכח העובדה שראש הממשלה הציב את המערכה נגד איראן וקידום נורמליזציה עם סעודיה בראש סדר העדיפויות של הממשלה החדשה.
תנאים הכרחיים לשם השגת יעדים אלו הם העמקת הברית האסטרטגית עם ארה"ב, רגיעה ביחסים עם הפלסטינים והימנעות מצעדים חד־צדדיים לשינוי הסטטוס קוו מולם ובהר הבית. מאז הקמתה לפני כחודשיים, הצהירה הממשלה על כוונתה לנקוט צעדים חסרי תקדים בזירה הפנימית, במגוון רחב של תחומים, הטומנים בחובם פוטנציאל לחולל שינויים דרמטיים באופייה של המדינה ובשיטת הממשל הנהוגה בה.
הצעד הראשון נוגע לתחום חלוקת האחריות הפוליטית על צה"ל ומשימותיו – כאן התקבלה החלטה המפצלת את הסמכות על מתאם הפעולות והמינהל האזרחי בשטחים בין שני שרים שונים. בתוך כך התקבלה גם דרישה להכפיף את הרב הראשי בצה"ל לגורמי הרבנות במקום לרמטכ"ל. בין שני מהלכים אלו אין לכאורה קשר, אולם שניהם משליכים באופן ישיר על מידת הממלכתיות של צה"ל ועל המשך תפיסתו כצבא העם בישראל, הנמצא מעל הפוליטיקה והמחבר בין כל שכבות העם.
ההשלכה החמורה יותר היא זו הנובעת מהכפפת מתאם הפעולות בשטחים לגורם פוליטי שאינו שר הביטחון. המשמעות כאן היא פגיעה ביכולת צה"ל לנהל את ענייני התושבים הפלסטינים והיהודים בשטחי איו"ש המוגדרים כשטח כבוש זמנית בהתאם להחלטה 242 של האו"ם. שינוי התנהלות צה"ל והמדינה מול שטחים אלו הוא בניגוד להחלטות האו"ם ולחוק הבינלאומי ויגרור אחריו האשמת ישראל ומנהיגיה בכיבוש קבוע ואף סיפוח. הדבר עלול לשמש כתחמושת בידי אלו הטוענים שישראל מבצעת פשעים נגד העם הפלסטיני ולהוביל להאשמת מנהיגי המדינה וראשי ארגוני הביטחון בפשעי מלחמה.
הצעד השני מתמקד בתחום המהפכה המשפטית המתוכננת על ידי הממשלה – כשהשבוע עברו בקריאות ראשונות מהלכי חקיקה שנועדו להחליש ואף לנטרל לחלוטין את כוחה של הרשות השופטת, תוך מתן חופש פעולה מלא לחלוטין לרשות המבצעת. למהלכים אלו השלכות דרמטיות על מבנה המשטר בישראל, ועל האופן שבו הוא נתפס ומתקבל בקרב מדינות העולם וגופים כלכליים ועסקיים בינלאומיים. מערכת המשפט הישראלית זוכה להערכה רבה בזירה הבינלאומית בשל מקצועיותה ועצמאותה, באופן שמאפשר לה לשמש כחומת מגן מפני תהליכים משפטיים המתנהלים נגד ישראל ברחבי העולם. החלטות שיפגעו בעצמאות זו עלולות לשמש כבומרנג ולחשוף את מדינת ישראל, מנהיגיה וחייליה להאשמות ולתביעות בגין פעילותם נגד הפלסטינים באיו"ש ובעזה.
בנוסף לכך, החלטות אלו עלולות אף להשפיע על מצבה הכלכלי של ישראל נוכח החשש מפגיעה בדירוג האשראי והאפשרות כי משקיעים וחברות בינלאומיים עלולים להקטין את מעורבותם בישראל.
העולם רואה הכל
הצעד השלישי נוגע לתחום יחסי הדת והמדינה בישראל, ומאז הקמתה החלה הממשלה לקדם שינויי חקיקה בתחום זה. בין השאר: הכפפת הרב הראשי הצבאי לרבנות, חקיקת חוק יסוד "לימודי תורה", ביטול לימודי ליבה במוסדות חרדיים, איסור הכנסת חמץ לבתי חולים, היתר הפרדה בין גברים ונשים והדרת אוכלוסיות של ערבים ולהט"ב ממסגרות של טיפולים רפואיים, מסגרות אישות ותחומים חברתיים. בתוך כך נדרשה הפסקת כל התחבורה הציבורית, שכבר קיימת, בסופי שבוע וגם הפסקת העבודות לבניית תשתיות הסעת המונים בסופי שבוע.
לכל אלו השלכות דרמטיות על יכולת התפתחותה והתנהלותה של מדינת ישראל כמדינה מערבית מודרנית. הדבר עלול לעורר תרעומת בקרב הממשל האמריקאי, שחרט על דגלו קידום ערכים ליברליים, ולשמש כתחמושת בידי ארגוני דה־לגיטימציה ברחבי העולם הטוענים כי ישראל נוקטת, במכוון, מדיניות מפלה כלפי מיעוטים.
הצעד הרביעי קשור להתנהלות הממשלה בסוגיית הר הבית – כאן מאפשרת הממשלה ביצוע פרובוקציות של בכירים בה בדמות הצהרות על כוונתם לפעול לשינוי הסטטוס קוו במתחם הקדוש, כפי שבא לידי ביטוי בביקור השר איתמר בן גביר. צעדים אלו עלולים להיות מנוצלים על ידי חמאס וגורמים קיצוניים אחרים ולהצית מלחמת דת, שתקרין גם על ערביי ישראל. מעבר לכך, הם יובילו לפגיעה משמעותית בקשרים עם מדינות ערב, ובעיקר עם ירדן. לכך עלולות להיות השלכות מרחיקות לכת על הביטחון הלאומי.
השותפות האסטרטגית בין ישראל לירדן הינה נדבך מרכזי במערכה הכוללת נגד איראן ואיומי הטרור. פגיעה בשותפות האסטרטגית בין המדינות עלולה לערער את הארכיטקטורה הביטחונית של ישראל, באופן שיחייב הסטת קשב ומשאבים להגנת הגבול המזרחי. התפתחות כזו תקרין גם על היכולת של צה"ל להיערך לאתגרים הניצבים בפניו בזירות אחרות.
הצעד החמישי נוגע לאמצעי התקשורת במדינה – כאן מתרחשים מספר תהליכים. מצד אחד התכוונה הממשלה לסגור את תאגיד השידור הציבורי, ולעת עתה חזרה בה. מצד שני מטפחת הממשלה ערוץ תקשורת המקדם את מדיניותה. גם צעדים אלו אינם נסתרים מעיני העולם, המזהה בהם מהלכים נוספים הפוגעים בעקרונות הדמוקרטיה החופשית. הממשלה צריכה להיזהר לא להיתפס כמי שנוקטת מדיניות סתימת פיות המאפיינת משטרים טוטליטאריים.
בין וושינגטון לירושלים
הצעד השישי הוא המדיניות כלפי רוסיה והמלחמה באוקראינה. ככלל, ישראל נוקטת בשנה האחרונה מדיניות מורכבת למול המלחמה באוקראינה, שבבסיסה התייצבות פומבית לצד אוקראינה והעברת סיוע הומניטרי; ומנגד - זהירות מהעברת מערכות אמל"ח יורות, ובראשן מערכות הגנה אווירית. זאת, בשל האזהרות הרוסיות והחשש מיכולת ההיזק הרוסית, בעיקר בכל הקשור לחופש הפעולה נגד יעדים איראניים במרחב.
מדיניות זו מעוררת אי־נחת רבה במערב. עד כה, בשל ההבנה לאילוצים שבהם ירושלים נתונה, ארה"ב נמנעה מהפעלת לחצים על ישראל לשנות את מדיניותה. ברם, ככל שחילוקי הדעות בין וושינגטון לירושלים יתגברו, כך עלול לחול כרסום בנכונות של ארה"ב לעצום עין ולגלות הבנה למדיניות הישראלית.
לבסוף, ממשלת ישראל צריכה להבין כי במציאות הנוכחית, "הכל קשור בכל". קידום מדיניות העומדת בסתירה לערכים הליברליים של הממשל האמריקאי ומדינות אירופה, ונקיטת צעדים שיובילו למציאות חדשה מול הפלסטינים בדמות סיפוח שטחים ושינוי הסטטוס קוו בהר הבית, יפגעו ביכולת לגבש מענה אסטרטגי ומקיף לטיפול באיום הגובר מצדה של איראן ויכרסמו במידת הנכונות של ארה"ב והמדינות הסוניות לשתף פעולה עם הממשלה ולהיענות לבקשותיה. מעבר לכך, החרפת מערכת היחסים עם הפלסטינים תפגע קשות ביכולת של הממשלה להעמיק את הסכמי הנורמליזציה ולצרף מדינות נוספות, ובראשן סעודיה, שכבר ציינה כי הסוגיה הפלסטינית הינה תנאי לכל מהלך מול ישראל.
העוצמה האסטרטגית של ישראל נשענת על היכולות הצבאיות המרשימות שלה, בשילוב תבונה מדינית. נוכח זאת, ראש הממשלה נדרש לגלות גישה מפוכחת וראייה אסטרטגית רחבה ולאמץ החלטות שיקדמו את הביטחון הלאומי ולא יערערו אותו לטובת קידום אינטרסים פוליטיים ואחרים. אין לנו ברירה אחרת, שכן מחיר הטעות עלול להיות גבוה מדי. קידום חלק מהצעדים, ובוודאי כולם, יוביל לכרסום בקשרים המדיניים, הביטחוניים והכלכליים עם ארה"ב, האיחוד האירופי ומדינות ערב, באופן שיפגע בביטחונה הלאומי ובעוצמתה האסטרטגית של ישראל.
הכותבים הם חוקרים בכירים במכון למדיניות ואסטרטגיה באוניברסיטת רייכמן