כבר יותר מ־30 שנה אני עובד כתאורן בהפקות קולנוע וטלוויזיה. אני כל כך אוהב את זה. יום צילום הוא כמו יום עבודה בתזמורת: קבוצה של אנשים מביאה לידי ביטוי קשת של יכולות ייחודיות, באופן מתוזמר, ויוצרת במשותף שוט ועוד שוט, לקראת השלמתה של יצירה אמנותית.
ימי צילום הם ימים ארוכים ואינטנסיביים, שדורשים מכולם מאמץ ויצירתיות. המתבונן מהצד יחזה במעין מופע מופלא של דחף יצירתי ותעצומות נפש. כל אחד שואף להביא לידי ביטוי מרבי את יכולותיו וכישרונותיו לטובת שלמות היצירה.
התעשייה שלנו מייצרת סיפורים מצולמים; סיפורים קטנים וסיפורים גדולים, סיפורים לילדים וסיפורים למבוגרים, סיפורים עצובים וסיפורים מצחיקים, סיפורים אישיים וסיפורים של קבוצות, סיפורי גבורה וסיפורי מפלה, סיפורים מנחמים וסיפורים הופכי מעיים.
התרבות הישראלית משקפת את מה שטוב כאן ואת מה שרע כאן, וגם את מה שמורכב, מנקודות מבט שונות של מגוון יוצרות ויוצרים, מה שמתאפשר בשל היותנו חברה שמקדשת חופש ביטוי ויצירה לכל פרטיה. חברה, שלצד הצהרות הלל לפועלה גם מקדמת בברכה אמירות של ביקורת. מי שמנסה להסות את שיקוף הרע או לחסל את הביקורת, מן הסתם מבין היטב שהרע קיים ושיש טעם בביקורת.
בימים אלה אנו עדים לניסיון דורסני לקעקע את חופש הביטוי והיצירה ואף לנקיטת צעדים מטרידים כמו התניית תקצוב יצירה ישראלית במבחני נאמנות למשטר ומתן הקלות כספיות לגופי שידור שמתפקדים בפועל כשופרות של השלטון.
אם יצלח הניסיון הזה, המסך של כולנו יהפוך חדגוני ורדוד: תוכניות ריאליטי, רצועות שידור נרחבות מטעם הממשל המתקראות "חדשות" וסרטים וסדרות המביאים לידי ביטוי זרם תרבותי אחד – שמרני, המתבשם בתחושת עליונות יהודית. כל זאת במסגרת מהלך רחב היקף הרבה יותר לביסוס כוח בלתי מרוסן ובלתי מבוקר של השלטון.
תעשיית הקולנוע והטלוויזיה מעסיקה ערבים, נשים, אנשים עם מוגבלויות, עולים חדשים, להט"בים. אלה ייחשפו ראשונים לפגיעה בזכויותיהם אם מערכת המשפט תסורס ותוכפף לרוב (הזעום) בכנסת – הכוחני, הגזעני, השוביניסטי, ההומופובי, שונא הזרים. אנחנו נדרשים להפגין סולידריות איתם.
כבר יותר מ־30 שנה אני איש איגוד מקצועי. חברותיי וחבריי למקצועות הטכניים, האמנותיים וההפקתיים מועסקים כפרילנסרים, אך מאוגדים באק"ט (איגוד עובדות ועובדי הקולנוע והטלוויזיה בישראל). במסגרת האיגוד אנחנו מצליחים לשמור על זכויותינו, לשפר את תנאי העבודה שלנו ולקדם את מעמדנו המקצועי.
זכות ההתאגדות וזכות השביתה, המעוגנות בחקיקה בכל הדמוקרטיות המערביות, הן הכלים המרכזיים המצויים בידינו להתמודדות עם כוחות השוק הקפיטליסטי, אשר במסגרתו ערכים כספיים מקבלים עדיפות על פני ערכים אנושיים.
חופש הביטוי והיצירה, והזכות להתאגד ולשבות, הם ערכי יסוד עבורנו. האיומים עליהם אינם חדשים, אך נבלמו עד כה, בין היתר הודות לְעיגון עמוק שלהם בחקיקה ובפסיקה הישראליות, ובזכות קיומה של רשות שופטת עצמאית שאינה כפופה לשרירות הלב של הרוב הפרלמנטרי.
אלה מהווים חומה המגינה על זכותנו לחיי רווחה ואיכות חיים ראויה כעובדים, כאזרחי המדינה הלוקחים חלק בבנייתה ובשמירה על חוסנה הכלכלי והביטחוני, וכבני אדם שווי ערך. עלינו למנף את כוחנו כתעשייה, ולעמוד כתף אל כתף עם המגזרים האחרים במשק במאבק לסיכולה של תוכנית הממשלה להחריב את הדמוקרטיה הישראלית. בלי דמוקרטיה אין תרבות.
הכותב הוא תאורן ראשי בהפקות קולנוע וטלוויזיה ויו״ר אק"ט. הטור הוא מטעמו בלבד