כאזרח במדינת ישראל הדמוקרטית, חייתי רוב חיי הבוגרים תחת ממשלה וקואליציה שלא תאמו את עמדתי הפוליטית. שירתי כטייס קרב, כמפקד טייסת, כמפקד בדרגת אל”מ, כראש חטיבה במטה לביטחון לאומי במשך שבע שנים תחת ממשלות נתניהו, ואני מתנדב למילואים עד היום בגיל 57. הייתי שותף פעיל בחברה ובכלכלה הישראליות.
הגנתי על רצועת הביטחון בדרום לבנון גם כשלא הסכמתי עם קיומה, הגנתי על התנחלויות גם כשלא תאמו את השקפותיי, ואף סייעתי בהיערכות מערכת הביטחון לסיפוח כפי שהורה נתניהו בשנת 2020, למרות שהתנגדתי לסיפוח. הבסיס לנכונותי להיות אזרח פרודוקטיבי ולהשתתף בנשיאה בנטל הביטחוני לאורך עשרות שנים היה העובדה שישראל היא מדינה יהודית ודמוקרטית, ששומרת על זכויות האזרח ועל אופייה המכונן כפי שהוגדר במגילת העצמאות.
הבסיס לנכונותי להילחם ולפגוע לא פעם במטרות באזורים צפופים היה הביטחון שצה”ל פועל על פי החוק ותחת שבט ביקורת מוחשי. ראיתי במו עיניי, כחבר בצוות שהכין את התגובה לדוח גולדסטון, את המעמד שיש בעולם למערכת המשפט הישראלית ואת ההגנה שמעמד זה מספק ללוחמים. הכרתי בכך שהתהליך הדמוקרטי עשוי להניב מדיניות שונה משלי, והאיומים מחוץ והאתגרים של המדינה כיוונו את צעדיי יותר מזהותו של ראש ממשלה זה או אחר.
עתה, משיש סכנה לאופייה הדמוקרטי של המדינה, אני חייב לתת דין וחשבון לי ולמשפחתי. אני יהודי, אבל לא הייתי רוצה לחיות במדינת הלכה. המשמעות של “דמוקרטיה” מבחינתי היא שלאזרח מוקנות זכויות, וקיים ערך של שוויון וצדק מול השלטון. אני מאמין בדמוקרטיה ובערכים ליברליים, ואיני מוכן לחיות במדינה דיקטטורית, ואפילו לא במדינה פסבדו־דמוקרטית כמו הונגריה; במדינה שבה אין הפרדת רשויות והשלטון שולט ללא איזונים ובלמים ומפעיל לצרכיו את מערכת המשפט.
ולכן אני מתנגד לחקיקה שמבטלת את הפרדת הרשויות, שמכפיפה את מערכת המשפט לקואליציה. לכן אני רואה בביקורת השיפוטית ערך חיוני לדמוקרטיה. כיהודי שמאמין בזכויות אדם ושוויון, לא אוכל להיות אזרח פרודוקטיבי במדינה לא דמוקרטית. אינני מתנגד לשינויים, אבל עקרונות היסוד חייבים להישמר מבחינתי: ראשית, לא לרוב אוטומטי וקובע לקואליציה ושליחיה בוועדה לבחירת שופטים – בחירת שופטים היא הליך מקצועי שמחייב הסכמה רחבה.
ניתן לשנות את הרכב הוועדה, אבל מחויבת הסכמה בוועדה. שנית, לא לביטול הביקורת השיפוטית באופן גורף לחקיקה ברוב רגיל. ניתן להגדיר תהליך מיוחד ורוב מיוחד לחקיקת חוקי יסוד שיהיו מוגנים מביקורת שיפוטית. שלישית, לא להתגברות גורפת על החלטות בג”ץ ברוב רגיל. ניתן להגדיר מנגנון להתגברות ברוב מיוחד ובהסכמה רחבה. רביעית, לא למתן חסינות גורפת מביקורת משפטית להחלטות ממשלה, שרים ומוסדות השלטון. בהחלט ניתן לקבוע סייגים ותהליכים לביקורת על החלטות כאלה.
הרפורמה אינה שינוי מדיניות, היא שינוי היסודות המכוננים. כל רפורמה מחייבת שמירה על עקרון הפרדת הרשויות. יש למנוע צבירת כוח רב מדי בידי השלטון, כך שיתאפשר לרשות השופטת להוות את האיזונים והבלמים לשתי הרשויות האחרות. ביטול עקרון הפרדת הרשויות והיות הרשות השופטת בלם ומאזן, נוגד את הבסיס המכונן שעליו הוקמה המדינה, ומשנה מהיסוד את אופייה הדמוקרטי.
לכן ההפיכה המשטרית משנה את מהות ה”חוזה” שלי מול המדינה, החוזה שאפשר לי להיות אזרח תורם ומתנדב, הגם שעמדתו הפוליטית לא בהכרח נמצאת בשלטון. ייתכן שהרוב בכנסת לא חייב להתחשב בעמדת המוחים כנגד ההפיכה המשטרית. אבל מדינת ישראל לא יכולה להתקיים ללא ה”חוזה” שמאפשר לרוב אזרחיה להרגיש שותפים ולהיות שותפים במאמץ לקיומה.