פרשת תצווה, הנקראת בשבת הסמוכה לחג הפורים ומכונה גם פרשת זכור, מדגישה את האות ו', כמחברת ולא כמפרידה. יש בה 101 פסוקים ובהם 89 פסוקים הפותחים בו' החיבור. אז מה המיוחד בו' החיבור? מה היא רוצה ללמדנו?
מדי שנה אני משתתף בתרגיל במסגרת שירות מילואים פעיל. שם, כזקן השבט, אני זוכה להיות חלק מחבורה של אנשי סדיר, קבע ומילואים, בבואה של החברה הישראלית, על רבדיה השונים, מדגם מייצג של גילים, השקפות, דעות ועדות, הכולל דתיים וחילונים, ימנים ושמאלנים.
הדבר שהכי בולט במרחב המילואים הוא החיבור בין האנשים באווירה, באחדות, בסולידריות, בערבות ההדדית, בהקשבה, בתרבות הוויכוח, בכבוד ההדדי, באחריות המשותפת. ו' החיבור צבועה בצבע מדי הזית ומחברת את כולנו, בני 20 ועד 70. האם ו' החיבור אפשרית גם מחוץ למרחב המילואים, בחיי היומיום? כן, היא אפשרית.
התנ"ך מלמדנו שבפרויקט הקמת המשכן, שאותו הניעה החברה האזרחית שהוקמה לראשונה במסע המדברי מגלות מצרים לגאולת ארץ ישראל, הייתה זאת ו' החיבור שחיברה את עם ישראל, על שבטיו ועדותיו, וליכדה אותו לייעוד משותף ולאחריות קולקטיבית של הקמת המשכן.
ו' החיבור נוכחת בפרשת הקמת המשכן גם באבני החושן – האפוד שלובש אהרון, הכהן הגדול. אבני החושן מייצגות את כל שבטי ישראל, בכפיפה אחת ובמרחב אחד, על מאפייניהם, דעותיהם והשקפותיהם: "וְהָאֲבָנִים תִּהְיֶיןָ עַל-שְׁמֹת בְּנֵי-יִשְׂרָאֵל, שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה עַל-שְׁמֹתָם; פִּתּוּחֵי חוֹתָם, אִישׁ עַל-שְׁמוֹ, תִּהְיֶיןָ, לִשְׁנֵי עָשָׂר שָׁבֶט".
האם לא הגיע הזמן להפנים שגם היצירה המופלאה של הקמת מדינת ישראל, כמו הקמת המשכן, היא השתקפות של אבני החושן, הקוראות לנו להטמיע אותן גם במרחב הפוליטי, שהוא כיום כה שסוע ורווי יצרים ומתחים? אבני החושן קוראות למנהיגי הציבור לשלב ידיים ולא לשכוח לרגע את ייעודנו בו' החיבור בשמירה על חוסנה הרוחני, המוסרי, הביטחוני, הכלכלי והחברתי של מדינתנו. שכן אין לנו אלא רק משכן אחד ואין לנו אלא מדינת ישראל אחת.
גם מגילת אסתר, שאותה נקרא בפורים, קוראת לנו לאמץ את ו' החיבור: “וַיֹּ֤אמֶר הָמָן֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ יֶשְׁנ֣וֹ עַם-אֶחָ֗ד מְפֻזָּ֤ר וּמְפֹרָד֙ בֵּ֣ין הָֽעַמִּ֔ים בְּכֹ֖ל מְדִינ֣וֹת מַלְכוּתֶ֑ךָ וְדָתֵיהֶ֞ם שֹׁנ֣וֹת מִכָּל-עָ֗ם וְאֶת-דָּתֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֵינָ֣ם עֹשִׂ֔ים וְלַמֶּ֥לֶךְ אֵין-שׁוֶֹ֖ה לְהַנִּיחָֽם: אִם-עַל-הַמֶּ֣לֶךְ ט֔וֹב יִכָּתֵ֖ב לְאַבְּדָ֑ם”. המן הבין את הדנ”א היהודי: האחדות קיימת למרות היותו של העם מפוזר.
קריאת ו' החיבור של אסתר מהדהדת גם בימים אלו: "וַתֹּ֥אמֶר אֶסְתֵּ֖ר לְהָשִׁ֥יב אֶֽל-מָרְדֳּכָֽי: לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן". הנה הקריאה האולטימטיבית בעת איום על קיומו של העם היהודי - לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת-כָּל-הַיְּהוּדִ֜ים. כולכם תלויים זה בזה, אחרת תהיו תלויים זה על יד זה.
רק אם כולנו ביחד נאמץ את ו' החיבור ונראה את צבע התכלת שנוצר מערבוב של הצבעים כחול ולבן - צבעי דגל מדינתנו - אז נזכה לשמחה, כמאמר פורים: "שושנת יעקב צהלה ושמחה בראותם יחד תכלת מרדכי".
הכותב הוא חבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן־גוריון