אתמול, ח' באדר, חל יום השנה לזכרו של טוראי נתן אלבז ז"ל, יליד 1932, שעלה ארצה בגפו בהותירו את בני משפחתו במרוקו, התגייס לצה"ל ושובץ כלוחם בחטיבת גבעתי. ב־11 בפברואר 1954, בעת שהתנדב לפרק מנגנוני רימונים לאחר פעילות מבצעית, השתחררה בטעות נצרה מאחד הרימונים שבידו. בארבע השניות היחידות שהיו לו עד לרגע הפיצוץ, נטל אלבז את הרימון חסר הנצרה, יצא מהאוהל, נשכב על הרימון ונהרג תוך מניעה מרסיסי העופרת החמים לחרוך את בשר חבריו.
על המעשה שהימם את מדינת ישראל הצעירה הוענק לאלבז עיטור המופת, ראש הממשלה דוד בן־גוריון והרמטכ"ל משה דיין שיבחו והיללו אותו, והזמר ג'ו עמר חיבר לכבודו את השיר "נתן נתן". ב"טור השביעי" ספד נתן אלתרמן לטוראי אלבז: "הוא נופל על עפר כחוק, שורש אפריקה בן מרוק, הא מוטל פעור פה ונדהם, עד בינינו ריבון עולם".
אלבז, שהיה הראשון בשורה של מוסרים את נפשם למען הכלל, שימש דוגמה ומופת לעוד חללי צה"ל שבמרוצת השנים פעלו בדיוק כמוהו, בהם סגן עובד לדיז'ינסקי מכפר ביל"ו, שעוטר פעמיים בעיטור העוז, כאשר במקרה השני הציל את חברו לנשק תוך שהוא מגונן עליו מפני רימון במהלך מבצע קדש; רב"ט חגי בר אוריין העולה מפרס, שמנע פגיעה בחבריו במחיר נפילתו בעת אירוע מבצעי באוקטובר 1964 בהר הצופים; סגן איתן מרקל מסביון שקיפד את חייו כשנשכב על רימון בעת תרגול עם חייליו בשומרון בשנת 1969; משה יצחק טובל החיפאי שפעל באופן זהה בעת פעילות מבצעית ביומה הראשון של מלחמת יום כיפור; וסגן מפקד גדוד 51 רס"ן רועי קליין מעלי, שהציל את חייליו כאשר נשכב על רימון שנזרק לעברם בקרב בינת ג’בייל בעיצומה של מלחמת לבנון השנייה ב־2006.
הגיבורים הללו הם פסיפס מייצג של החברה הישראלית ומי שאהבו את הארץ אהבה עזה. דווקא בעתות שבר ופילוג כמו זו שישראל נמצאת בה בימים אלה, ראוי להעלות את קורותיהם על נס ולאמץ אל חיקנו את מורשתם. אין ספק כי הם אהבו גם את החיים, אך סולם הערכים שלהם נבנה על כך שקיים ערך עליון והוא העם, המדינה והצלת הזולת. על רבים וטובים מחללי ישראל נאמר כי "במותם ציוו לנו את החיים". אלבז, לדיז'ינסקי, מרקל, בר אוריין, טובל וקליין מתבוננים היום בפניהם של מי שמכונים קברניטים ומבקשים לומר להם: אל תחללו את טוהר הערכים, עצרו והתעשתו.
הכותב הוא מרצה בכיר במכללה האקדמית גליל מערבי, לשעבר ראש מנגנון התיאום הביטחוני עם הפלסטינים ומושל נפות ג'נין ובית לחם במנהל האזרחי