אין כמו התקופה הזו כדי להוציא את המגילה הנשכחת ולחזור לקרוא בה. ואני לא מדבר על מגילת העצמאות, שזוכה לעדנה מפתיעה בימים סוערים אלו. כבודה במקומה מונח. אני מדבר כמובן על מגילת אסתר, שכמה שלא נקרא בה, אי אפשר שלא להתפעל מהרלוונטיות הנצחית הטמונה בין פסוקיה.

נכון, לא הכל שם ממש מעודכן ועכשווי. קחו למשל את תיאור משתה אחשוורוש "והשקות בכלי זהב וכלים מכלים שונים". זה לא היה עובר היום. "כלים מכלים שונים?" זה נשמע כמו שימוש בכלים חד־פעמיים חלילה. לא נראה לי שכיום אחשוורוש היה מסתכן במאבק עם פעילי אקלים נחושים.

שלא לדבר על "ושתי המלכה עשתה משתה נשים", אירוע הלוקה בחוסר תקינות פוליטית קיצוני בעליל, שבטח לא היה עובר בשקט מצד לוחמי השוויון המגדרי. הפרדה במרחב הציבורי? זה עוד עלול להכשיר את הקרקע לחוק שיקבע ש"כל הנשים יתנו יקר לבעליהן למגדול ועד קטן".
הרבה דברים השתנו מאז ועד היום. "וישלח ספרים ביד הרצים בסוסים", ששימשו לעוד דברים חוץ מאשר פיזור הפגנות.

"שומרי הסף", שבימינו הוא ביטוי רווח השמור לדמויות בעלות השפעה קריטית על שלמות האומה, מופיע במגילה כתיאורם של שני בטלנים, שלא רק שלא מצטיירים כחכמים במיוחד, אלא גם בניגוד גמור לתוארם הם פועלים כדי לפגוע במלך ובממלכה.

בכלל, כל האווירה הפוליטית במגילה מנוגדת לחלוטין לזו של ימינו. הדת המסוכנת מופיעה שוב ושוב כמי ש"ניתנה בשושן הבירה". החוקים נקבעים על פי "יודעי דת ודין". ואם זה לא מספיק, המלך בכבודו ובעצמו מעודד את החיבור המסוכן מכל, ומצווה "להינתן דת בכל מדינה ומדינה". באקלים פוליטי שכזה, אין פלא שמרדכי היהודי, שלא מתבייש בתיאורו כ"איש ימיני" (בתקשורת בטח הוסיפו "קיצוני"), יושב חופשי בשער המלך. ואין פלא שחוק עונש מוות - "ויתלו שניהם על עץ" הוא דבר שבשגרה.

רק בתחום הכלכלי הכל נשאר כשהיה, והיוזמה הדמיונית להקלות מס - "והנחה למדינות עשה" המופיעה בתחילה, מסתיימת לבסוף במציאות הנצחית - "וישם המלך אחשוורוש מס על הארץ".

אבל אם נניח לרגע לנימת הצחוק הפורימי ונבחן את הדברים ברצינות, נגלה את האמת החשובה והנצחית המופיעה במגילה, שבמרוצת הדורות רק הלכה ונהייתה רלוונטית יותר ויותר. וכדאי מאוד שנקדיש לה את תשומת לבנו דווקא בימים סוערים אלו: "ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים", הוא הצידוק שבו משתמש המן הרשע לביצוע תוכניתו הזדונית להשמיד ולהרוג את כל היהודים. ומאז ועד היום זהו האיום המסוכן ביותר המרחף מעל ראשינו.

שכן כל עוד אנחנו עם מפוזר ומפורד, הישרדותנו הנסית מוטלת בספק. דרוש לנו מנהיג אחראי כמרדכי היהודי, שאומנם שילם מחיר אישי בכך שהפך להיות רצוי רק לרוב אחיו ולא לכולם, אך השכיל לבצע את קריאתה של אסתר "לך כנוס את כל היהודים", איחד את העם והביא ל"נהפוך הוא".

לא לחינם מצוות החג הן משלוח מנות ומתנות לאביונים, שנועדו לחזק את תחושת האחווה והאחדות בינינו. הלוואי וננצל את חג הפורים הזה כדי למצוא את המכנה המשותף המאחד בינינו, כי רק כך נצליח להפוך ברגע האחרון את הימים הרעים האלו מיגון לשמחה, וליהודים הייתה ותהיה אורה ושמחה וששון ויקר!

הכותב הוא שליח חב"ד לשכונות הצפון החדש ורב בית הכנסת סי אנד סאן תל אביב.