בשנת 2004 הוזמנתי לחתונה של חייל שלי במילואים. במהלך האירוע ניגש אליי רועי, קלע בפלוגה, וביקש לדבר איתי בצד. הוא ביקש ממני פטור מהמילואים שאליהם נקראנו ביישוב נצרים שברצועת עזה ושעמדו להתחיל שבוע מאוחר יותר. רועי הסביר כי הוא איש שמאל והוא מפחד שאם אתן לו פקודה שלא יסכים עמה, הוא ייאלץ לסרב פקודה.

הסתכלתי לרועי בעיניים ואמרתי לו: "אני מאמין בך. היית איתי בלחימה ב'חומת מגן'. היית איתי בקו בשנה שעברה בטול כרם ואפילו ירית שם ופגעת במחבל חמוש. אני סומך עליך. אתה בדיוק האדם שאני רוצה איתי בלחימה בעזה. אני מתחייב לך שאתן פקודות שאתה תוכל למלא. ואם חלילה תראה שטעיתי, אני סומך עליך שלא תירה".

רועי הקשיב והגיע למילואים. שנה מאוחר יותר, בתקופת ההתנתקות מעזה, בשנת 2005, הייתי רב סרן במילואים, סגן מפקד גדס"ר צנחנים. באותה תקופה קשה של קרע נורא בחברה הישראלית שמעתי קולות שקראו לסרבנות של צעירי הציונות הדתית שמילאו את היחידות הקרביות בצה"ל כפי שקורה גם היום.

באותם ימים החלטתי עם כמה חברים להרים את פורום "יום פקודה", שהתפקדו אליו למעלה מ־500 קצינים דתיים במילואים אשר התחייבו לא לסרב פקודה למרות התנגדותם להתנתקות מעזה. חלפו מאז 18 שנים, ואני מרגיש כי דרוש לנו פורום "יום פקודה" חדש.

אני מתנגד למהפכה המשפטית בכל לבי ובטוח כי היא אסון למדינת ישראל בכלל ולמהותה הדמוקרטית בפרט. כחבר כנסת ב"יש עתיד" אני פועל יום־יום כנגד המהפכה המשפטית. אני מגיע לכלל הזירות הפרלמנטריות כדי להילחם בכל כוחי במהלך הרע הזה; במקביל להפגנות בסופי שבוע, בדגש על המוקדים הדתיים המתנגדים למהפכה. בימים האחרונים צעדו עשרות חיילים וקצינים מגדוד הצנחנים שעליו פיקדתי נגד המהפכה המשטרית. אני גאה בהם.

ואחרי כל זה חייבים לומר בקול גדול וברור: סרבנות איננה אופציה. אי־התייצבות לשירות מילואים איננה אפשרות. אני מבין את כאב אחיי הלוחמים ושותף באופן מלא להתנגדותם למהלכים הכוחניים שמוביל נתניהו עם שותפיו יריב לוין ושמחה רוטמן. חולשתו של נתניהו ודבקותו במהלכים שהוא עצמו התנגד אליהם בעבר נגועות בניגוד עניינים מובנה שמשפטיו הפליליים הובילו אליהן.

ממשלת בן גביר וסמוטריץ' היא סכנה אמיתית לדמוקרטיה הישראלית. מי שקראו למחוק את חווארה והורו לשוטרים להכות חזק במפגינים שהם מלח הארץ הם הסכנה הגדולה ביותר לישראל הדמוקרטית. אבל אחרי כל זה צריך להיאמר: לא לסרבנות. לא להשתמטות. אין לנו את היכולת לשרוד ללא צבא מילואים חזק.

הרי החרדים כמעט אינם משרתים. מי שנושאים בנטל הביטחוני בישראל הם הדתיים והחילונים. רבים מאוד מהם מתנגדים למהפכה המשטרית. אבל בלעדיהם אין לנו צבא וממילא אין לנו מדינה. חייבים לעצור את המהפכה המשפטית, אבל לא כל האמצעים כשרים. סרבנות איננה אופציה. בואו נשמור על צה"ל אחד ומאוחד. 

הכותב הוא חבר ועדת חוץ וביטחון, ראש שדולת המילואים, סא"ל במיל' וסגן יו"ר הכנסת