אנחנו אומנם בעיצומן של חגיגות פורים, ולמרות זאת במציאות הנוכחית מומלץ להסיר את המסיכות מהפרצופים שתוקפים בשעות אלה את מיטב הלוחמים, את טייסי חיל האוויר, שהפכו במחי פה למורדים, סרבנים, עריקים שמאלנים, וזה כנראה רק עניין של זמן עד שיהפכו גם לבוגדים ועוכרי ישראל.
75 שנה פמפמו לנו שאלה שאינם מתגייסים לצה"ל ונושאים בנטל עושים זאת משום שתורתם־אומנותם, ובכך הם משוחררים מכל התחייבות לאומית כלפי המדינה. אבל כשטייסים מתנדבים שמסכנים את חייהם לאורך שנים למען ביטחון המדינה, כדי שאלה היושבים בכוללים יוכלו ללמוד תורה בשלוות נפש, עושים חשבון נפש מול מה שקורה במדינה שלמענה הם מחרפים את נפשם, יש המגדירים זו סרבנות ובגידה בביטחון המדינה.
כל טייס כזה רשאי לשאול את עצמו: עבור מי ומה אני מוכן להקריב את חיי? עבור אלה שיושבים בכנסת ותרומתם למען המדינה אפסית ומחוקקים חוקים שמשנים את פני המדינה שלמענה התנדבתי לשליחות הזאת? האם עבור אלה שלא מוכנים לעצור את החקיקה, שרוב הציבור מתנגד לה, אפילו לא לרגע, ובחוצפתם הופכים אותי לסרבן ובוגד?
אז לתשומת הלב של כל "יפי הנפש" שהמדינה כביכול בראש דאגתם ויש להם מה לומר על הטובים ביותר שבין בנינו, זה לא מרד ולא סרבנות, זה חשבון נפש של אנשים שמצפונם הוא אומונתם. גם להם מותר להביע את תחושותהם הקשות. המדינה היא ערך עליון, כך חונכנו כאן לאורך שנים. הטייסים הם בשורה הראשונה של מי שממלא את הערך הזה, ובתי הקברות הצבאיים יעידו על כך.