פחות מרבע מנבחרי הציבור בכנסת הם נשים. זה איננו רק נתון סטטיסטי, אלא נתון מהותי המשקף פיחות במצבה הדמוקרטי של ישראל. נתונים שפרסמה מחלקת המחקר והמידע של הכנסת מצביעים על כך שבמחצית הראשונה של כל אחת מרשימות הנבחרים (בעשר הכנסות האחרונות) שיעורן של הנשים נמוך אף יותר ועומד על 18%. רק אישה אחת, ח”כ מרב מיכאלי, עומדת בבדידות מזהרת בראשות מפלגה.
מיעוט נשים, מיקומן בירכתי הרשימות, מינוין לתפקידים זוטרים, אם בכלל, בכנסת ובממשלה - מקרינים על החברה הישראלית מכל בחינה אפשרית: איכות השיח הפוליטי, הנושאים העומדים בראש סדר היום, הצדק החלוקתי – מי מקבל למה וכמה, וכמובן הנוכחות התקשורתית החסרה.
נכון הדבר שבישראל הזכות לבחור ולהיבחר נתונה לכל אזרח ואזרחית. עם זה, לא צריך להעמיק כדי להבחין שמדובר בזכות פורמלית שאינה מקבלת ביטוי במבחן התוצאה. ייצוג נשי חסר מבטא פגם מהותי בשיטה.
מישהו יכול להעלות על הדעת שנשים לא מעוניינות להיכנס למעגל הפוליטי, שהן אינן מתאימות לכהן כחברות כנסת וכשרות, שלא לדבר על ראשות ממשלה? מישהו יכול להעלות על הדעת שנשים מוותרות מרצון על עמדות השפעה? מישהו יכול להעלות על הדעת כי לנשים אין מה לומר ולתרום בשורה של נושאים “גבריים” כמו ביטחון, כיבוש, משפט, כלכלה ועוד?
הקואליציה הנוכחית מתאפיינת במיעוט זועק של נשים. שלא לדבר על המספר המצומצם של נשים המכהנות כשרות בממשלת ישראל. רובן בתפקידים זוטרים, מטעמים של “שקט תעשייתי” פנימי וכלהקת מעודדות לקידום המהפכה המשטרית. אם עוד לא השתכנעתם כי מקומן של הנשים נפקד, אזי נזכיר כי בוועדת השרים לענייני ביטחון לאומי, המונה 11 חברים, מכהנת רק שרה אחת - מירי רגב.
אין ספק, הטסטוסטרון הפוליטי נותן את הטון ועולה על גדותיו, ועוד לא דיברנו על ש”ס ויהדות התורה, שתי מפלגות שבאופן מסורתי מדירות נשים מסיבות אידיאולוגיות ודתיות. אלה אותם חברי כנסת שמעסיקים נשים כמזכירות, אבל לתת להן פתחון פה פוליטי? זה לא! אלוהים יודע למה.
לא הועילה פסיקת בג”ץ שקבעה כי לא ניתן להשלים עם אפליה והדרת נשים ממפלגות בישראל. לא הועילו אמירות נורמטיביות כי מדובר בפגיעה מהותית בשוויון המשליכה לא רק על נשים חרדיות, אלא על החברה הישראלית כולה. חברי הכנסת מהמפלגות החרדיות והדתיות הם שותפים בכירים בקואליציה, פטרונים על מלא ביחס לזכויות נשים.
המהפכה המשטרית המתגבשת, שמקדמת הקואליציה הגברית־דתית, תפגע באופן ישיר בזכות לשוויון מהותי של נשים. מי שלא בוחן אותה גם במשקפיים מגדריים מחמיץ נקודת מבט מרכזית ומשמעותית.
חוק הכותל שעלה לכותרות בעת האחרונה, האוסר על נשים לערוך טקס הכולל הוצאת ספר תורה וקריאה בו, תקיעת שופר, התעטפות בטלית או הנחת תפילין, וקובע עונש מאסר או קנס על מי שעוברת על הוראה זו, הוא דוגמה לצמצום חופש הדת של נשים.
אם תעבור, הצעת החוק המקנה לבתי הדין הרבניים סמכויות בהליכי בוררות בעניינים אזרחיים, תשמש פתח להקמתה של מערכת משפט מקבילה, שתתנהל על פי דין תורה.
הראשונות להיפגע יהיו נשים שייאלצו “להסכים” להתדיין בפורום גברי בלבד, שלא מחויב לשמור על זכויותיהן. שלא לדבר על חוקי ההפרדה שמקדם ח”כ משה גפני – ברחצה במעיינות, באוטובוסים ובאירועים במרחב הציבורי; בכולם נשים יקבלו עדיפות שנייה.
חוקים כאלה ישפיעו לא רק על הציבור שאותו מייצג גפני, אלא על צביונה של מדינת ישראל, שבה היהודית רומסת את הדמוקרטית, שבה נשים ייאלצו להצניע את עצמן במרחב הציבורי ולא יהיה מי שיושיע.
זו ההגמוניה הגברית שאינה מודעת להגמוניותה או גרוע מכך, תהליך מכוון המייצר חסמים לנשים ודוחק אותן בתואנות שווא. במציאות הפוליטית העכשווית לא ניתן לצפות לחוק שיחייב ייצוג הולם לנשים ברשימות המועמדים לכנסת, אבל זו צריכה להיות השאיפה. לכן הגיע הזמן להפשיל שרוולים, להיכנס לזירה, להוביל ולהשפיע.