זה שבועות אחדים אני עוסק בנבירה בארכיון ענק של 60 שנות עבודתי בתקשורת. חלק מהדברים שאני מוצא מרגשים, חלק מפתיעים, ועל חלק אפשר לומר “לא ייאמן כי יסופר".
הקטע הראשון שהדהים אותי היה כתבה שהופיעה במדור זה בשמו הקודם “זהבי בשטח", בתאריך 31 באוגוסט 2007. היא הופיעה תחת הכותרת “הדיקטטור הגדול", עם צילום של השחקן צ'ארלי צ'פלין, שגילם את דמותו של היטלר. וזה מה שכתבתי אז: “לאט־לאט זה מתקרב, עדיין לא מרגישים את זה, זה לא נאמר במפורש, אבל הריח, הריח של הדיקטטורה שבדרך נהיה חזק. חזק מאוד. תגידו שאני משוגע, תגידו שאני פסיכי, אבל תזכרו תמיד שלא פעם ולא פעמיים הקדמנו במדור את האירועים בתחזיות מדויקות. תקראו, תפנימו ותגיבו, כי בעתיד הלא רחוק יש לכם סיכוי יותר מסביר לחיות בדיקטטורה, דבר שהוא לא מי יודע מה מן הנעימים בלשון המעטה".
“ועדת חוקה, חוק ומשפט של הכנסת עובדת בצורה אינטנסיבית על הצעת חוק בעניין קבלת נתוני תקשורת וקובצי נתונים ממאגר המידע של בעל רישיון בזק. על פי ההצעה, המשטרה תיהנה מגישה למאגר מידע מקיף, הכולל פרטים על אתרי אינטרנט שבהם ביקרתם, מהיכן שוחחתם בסלולרי, אל מי התקשרתם וכו'".
“ההצעה שכבר אושרה בקריאה ראשונה במליאת הכנסת נועדה להסדיר את כללי העברת נתוני התקשורת לידי המשטרה וגורמי חקירה אחרים כמו הרשות לניירות ערך, רשות המסים, מצ"ח, שב"כ ועוד. נתוני התקשורת של כל אזרחי המדינה (מהטלפון, מהמכשירים הניידים, מהמחשבים) יהיו זמינים לרשויות באופן מלא. על פי ההצעה, יהיו נתונים אישיים ודיסקרטיים כמו מספרי זיהוי ייחודיים של טלפונים סלולריים, המכונים מספרי ברזל, כרטיסי SIM, כתובות IP של מחשבים, כתובות אינטרנט - חלק ממאגר המידע שיעמוד לרשות ‘האח הגדול'".
“הצעת החוק אומרת־קובעת כי המשטרה ורשויות נוספות יוכלו לפנות לבית משפט בערכאה נמוכה ולבקש צו שיאפשר להן לדרוש מחברות התקשורת למסור מידע על זהות בעלי מספרי טלפון נייחים וניידים וכתובתם, נתונים על מיקומם הגיאוגרפי, וכל מה שקשור לשירותים שהם מקבלים מ'עקוב אחריי' ולאן, עד שיחות ארוטיות בסלולרי".
“אם עד עכשיו לא נחרדתם מהחדירה לפרטיות שלכם, אז תדעו שהצעת החוק מסמיכה קצין משטרה להתיר קבלת נתונים ממאגר המידע ללא צו של בית משפט כשישוכנע שיש צורך שאינו סובל דיחוי. דרגת הקצין מניצב משנה ומעלה, והוא יוסמך לצורך העניין על ידי מפכ"ל המשטרה. מי שמקדם את ההצעה הוא יו"ר ועדת חוקה, חוק ומשפט פרופסור מנחם בן ששון". למען ההגינות ראוי לציין שמי שעמד בראשות הממשלה באותה תקופה היה אהוד אולמרט.
הקטע השני פורסם ב־4 במאי 2012. הוא מזכיר בצורה מפתיעה את אשר מתרחש בישראל כיום, 11 שנים אחרי כתיבת הדברים. איך הפכו סמלי הגבורה ל"סמרטוטים בוגדניים"?
זה מה שכתבתי אז: “לא מעט אנשים הוכו בשוק כששמעו את ראש השב"כ לשעבר יובל דיסקין פותח פה על ראש הממשלה ביבי נתניהו ושר הביטחון אהוד ברק. לשמוע את דיסקין אומר, בשפה לא דיפלומטית, שלישראל חלק גדול בכך שאין משא ומתן מדיני עם הפלסטינים ניפץ להרבה אנשים את הדעה שניסו להשתיל במוחות אזרחי ישראל, לפיה מי שמונע את המשא ומתן ומחבל בו הם הפלסטינים בראשות אבו מאזן. דיסקין כינה את הצמד ב"ב (ביבי־ברק) ‘משיחיסטים', והביע חשש מהחלטות שהם עלולים לקבל בנוגע לפעילות בנושא הגרעין האיראני".
“לדיסקין שותף לביקורת מאיר דגן, ראש המוסד שפרש לאחרונה. המשותף לצמד ד"ד (דיסקין־דגן) הוא ששניהם פורשים טריים, שניהם היו שותפי סוד להכרעות הביטחוניות החשובות ביותר של ישראל, ובתוקף תפקידם מעולם לא יכלו לפתוח את הפה ולהביע ביקורת בפני הציבור.
“הביקורת שלהם, שהושמעה בפגישות הסגורות שנערכו במשרדים מאובטחים עם מספר נוכחים מינימלי, מעולם לא דלפה החוצה. כששני בכירים ברמות האלו מחליטים לפתוח את הפה, זה דבר נדיר שצריך להפחיד כל בר־דעת מהמתרחש בצמרת הקובעת את עתיד המדינה.
“הדברים של צמד הד"ד שהושמעו מול המיקרופונים עוררו תגובות קשות אצל להקת החנפנים שלא מצויים בסוד העניינים. הם הוקיעו את הד"ד, וטענו כי הם משמיעים את טענותיהם בגלל מרמור, הקיצוניים יותר מגדירים אותם כבוגדים המשרתים את מטרות האויב. ח"כים שהיו מתים לתמונה עם הד"ד באירוע פומבי רצו להראות פתאום שהם ‘סחורה', ופתחו ג'ורה על שני הפורשים כאילו היו שני סמרטוטים לא יוצלחים".
“כשדגן פרש מתפקידו, ריקדו וקיפצו סביבו כל המי ומי במערכת המדינית והעתירו עליו שבחים במילים הכי גבוהות שיש. רק לפני שנה, כשדיסקין פרש מתפקידו, הוא היה מושא למבטים מעריצים של שרים וח"כים שניסו להשתחל מול המיקרופונים ולספר בשבחו".
“מה לא אמרו על שני הפורשים. ‘אלפי אזרחים חייבים להם את חייהם', ‘הודות לאנשים שכמותם תושבי המדינה יכולים לישון בשקט', ופתאום השניים העזו לומר את מה שהם חושבים באמת, לא בפגישות סגורות אלא באוזניהם של אזרחי המדינה. זה יותר מדי, כנראה. זה ‘סכין בגב האומה'. זה ‘גובל בבגידה'".
“לבעלי זיכרון קצר, כדאי להזכיר את העימות הטלוויזיוני בשידור חי בין איציק מרדכי לביבי נתניהו. איציק מרדכי, לוחם עטור תהילה, הביט במבט נוקב על ביבי, הניח את אצבעו על העין ואמר לו: ‘תביט לי ישר בעיניים ותאמר...' מרדכי רמז שביבי שקרן".
“כשהשתחרר הלוחם הנועז והמעוטר, הרמטכ"ל אמנון ליפקין שחק, הוא ניסה את כוחו בפוליטיקה המלוכלכת של ישראל. ההצהרה שלו ‘ביבי מסוכן למדינת ישראל' עדיין מהדהדת. אפשר להביא ציטטות אין־ספור של ‘גיבורי החיל המעוטרים' שפתחו על ראש הממשלה או על אהוד ברק או התנגדו למדיניותם, החל ממפקד שייטת 13, מפקד חיל הים וראש השב"כ עמי אילון עד הרמטכ"ל הקודם גבי אשכנזי. מה קרה להם לכולם? למה הם שולחים חצי ביקורת קטלניים נגד ראש הממשלה ושר הביטחון?"
“בקרב אנשי הימין הקיצוני, תומכי נתניהו הצעקניים ופובליציסטים בגרוש, כל מעבירי הביקורת הם במקרה הרע שמאלנים ובמקרה הרע יותר בוגדים. בעידן האינטרנט, הבלוגים, הפוסטים והטוקבקים כל זב חוטם מחוצ'קן יכול לכתוב על אילון שהוא קיבוצניק שמאלני בוגד, על ליפקין שהוא אשכנזי צפונבוני שונא ישראל, אפשר לומר על דיסקין שהוא מניאק שנוקם מפני שלא קיבל ג'וב, ועל מאיר דגן קשה למצוא משהו, אז כותבים שהוא זקן צולע וממורמר ששונא את ביבי מפני שלא האריך לו את התפקיד כראש המוסד".
“כמות הלכלוך הנשפכת על כל מי שמעז לומר את האמת שלו והיא אינה תואמת את הקו המדיני של הממשלה היא מדהימה. מי שהיו עד לא מכבר סמלים של גבורה, קור רוח, נועזות ואומץ לב הופכים להיות סמרטוטים בוגדניים עוכרי ישראל".
נחזור לימים אלו. קיתונות של שופכין נשפכים על אנשי המחאה, בהם ראשי ממשלה לשעבר, רמטכ"לים, ראשי מוסד ושב"כ לשעבר, אלופי צה"ל, מפקדי יחידות מובחרות, טייסים, לוחמי הקומנדו הימי וסיירות מובחרות. 11 שנים אחרי פרסום המאמר התווספו עוד כינויים כנגד “גיבורי ישראל". להיט השבוע היה שהם “אנרכיסטים, שמאלנים, בוגדים". על הטייסים שהודיעו שלא יתייצבו למילואים אמרה שרת ההסברה של מדינת ישראל גלית דיסטל אטבריאן שהם “נפולת של נמושות", והגדיל לעשות מכולם יורש העצר לבית נתניהו, הנסיך יאיר, שכינה את המוחים “טרוריסטים". שמע ישראל.
