מה שעשוי לשנות לתפיסתי את השיח והיחס לרפורמה המשפטית השנויה במחלוקת הוא הרחבתה. בדמוקרטיה הכללים ברורים: חברי הפרלמנט מחוקקים, והשופטים שופטים. יש היגיון בהפרדה בין מי שמחוקק למי שאוכף את החוק. השינוי שיכול לאזן את היחסים בין הרשויות בישראל הוא שינוי שיטת הבחירות. בישראל אנו בוחרים מפלגה, וברוב המפלגות יש לנו אפס השפעה על מי יהיו המועמדים שיהפכו לחברי כנסת. יתרה מכך, מאחר שאת המועמדים ברוב המפלגות בישראל בוחר ראש המפלגה, המועמדים נאמנים לו ולא לנו.
התרגלנו למצב הזה, אך הוא אינו תקין. אנחנו הריבון, ודרך הליך הבחירות אנחנו למעשה ממנים את חברי הכנסת לשמש כנאמנים שלנו, אנחנו מפקידים בידיהם את הזכויות שלנו כריבון. אלא שהנאמנות שלהם בראש ובראשונה היא לראש המפלגה שלהם כי הוא זה ששיבץ אותם לרשימה. לכן רצוי לשנות גם את שיטת הבחירות לכנסת לשיטה שתאפשר בחירה ישירה של לפחות חלק מחברי הכנסת. בחירה ישירה של חברי הכנסת תאפשר גם ייצוג אמיתי יותר של האוכלוסיות בפריפריה. הן יבחרו את הנציגים שלהן בעצמן.
מעבר לכך, אם בשמירה על הדמוקרטיה והגנה על חוקי היסוד אנו עוסקים, אז בואו נגן עליהם באמת. חוקי היסוד הם אבני היסוד של החוקה שאנחנו מקווים שתהיה לנו פעם. עלינו להתחיל להתייחס אליהם כך. חוקה לא משנים על פי צרכים זמניים. זוהי הסיבה שתהליך שינוי בחוקה האמריקאית הוא מורכב וארוך. לכן כדי למנוע ביזוי של חוקי היסוד על ידי פוליטיקאים אופורטוניסטים בעתיד, רצוי לשריין את כולם ולקבוע ששינויים בכל חוקי היסוד יצטרכו תמיכה של לפחות 2/3 או 3/4 מהכנסת.
כמו כן, רצוי להגביל את כהונת ראש הממשלה לשתי קדנציות. שינוי נוסף מתבקש הוא ביטול אופציית הרוטציה שהוכנסה. וכמובן הגיע הזמן שנסמן גם את הגבולות האתיים: האם מי שיש לו עבר פלילי יכול להיבחר לכנסת או להתמנות לשר? אנחנו במשבר משילות, במשבר אמון בין העם למנהיגיו ובין הרשויות השונות. הגענו למקום שאנחנו צריכים לעשות ריסטארט. אם רפורמה, אז עד הסוף, ואני מאמינה שהליכוד יכול להוביל את זה. אני מאמינה שהצעדים המפורטים כאן ירגיעו את הרוחות. חשיבה משותפת יכולה לייצר את האיזונים הנדרשים בין הרשויות, שאולי יצליחו לשמור על הבית השלישי.