התבהלה מפני המהלכים שמקדמת הקואליציה, אשר זכו לכינוי "הרפורמה המשפטית", גורמת לישראלים רבים וטובים לנקוט צעדים מעשיים לקראת עזיבת הארץ. אחרים סבורים שייצוא המחאות מרחובות תל אביב לרחבי תבל הוא מהלך ראוי ונבון. אולם אף שרובם ככולם של המוחים לא מכוונים לכך, יוצא כי הנשכרות העיקריות מן המהלכים האלה הן האנטישמיות וה־BDS.
זה זמן טוב להיזכר במושכלות היסוד של הארץ הזאת, והעם הזה. שני אירועים, שבוע אחד - ורק מסקנה אחת אפשרית. מוקדם יותר השבוע הושקה בכנסת ישראל השדולה למאבק באנטישמיות ובדה־לגיטימציה. בשבוע הבא נציין בישראל את שבוע התפוצות. לשני האירועים האלה נודעת בעת הנוכחית חשיבות מיוחדת. זאת על רקע העלייה המדאיגה של גילויי אנטישמיות קשים ובוטים בכל רחבי העולם. כשישראלים ויהודים ברחבי העולם מוחים בריש גלי נגד מדיניות הקואליציה בישראל סביב "הרפורמה המשפטית", וכאשר נשמעים יותר ויותר דיבורים על כוונות של מתנגדי הממשלה להוציא דרכונים זרים ולהגר מישראל - ראוי להסתכל על המציאות נכוחה ולהיזכר בזרמים הקיצוניים ששוצפים בנהרות אירופה גם בימים אלה.
מבט שכזה יוביל אותנו למסקנה הברורה, קלישאתית ככל שתהיה, שאין לנו ארץ אחרת וכי על כל אחד מאיתנו לעשות כל שלאל ידו כדי להפסיק את הפילוג והשיסוע בעם, שאף עלול לאיים על העם היהודי כולו. נתחיל במחאות השונות של ישראלים ויהודים ברחבי אירופה וארה"ב. בשבוע שעבר היו אלה המחאות ברומא ובלונדון, והשבוע בברלין ובמקומות נוספים. זכות המחאה היא זכות יסוד בסיסית בדמוקרטיה, ואין להקל בה ראש. היא נתונה לכל אדם באשר הוא אדם, אפילו אם הוא אינו מתגורר על אדמת ישראל ומושא מחאתו נוגע בענייניה הפנימיים של מדינת היהודים.
אשר לישראלים וליהודים ברחבי הגלובוס, המוחים בפרהסיה נגד מדיניות הקואליציה, והגם שהם עושים זאת מתוך דאגה לאינטרס המדינה כפי שהם רואים אותו, התוצאה - לצערנו - עלולה להיות הפוכה. הביקורת שמותחים מארגני המחאות בחו"ל עלולה להתערבב ולהתמנף בזדון בידי גורמים שבאמת מבקשים לפגוע במעמדה של ישראל, ומכך עלינו להיזהר ולהישמר.
כאשר ישראלים או יהודים מכנים את הממשלה הנבחרת בישראל או את מהלכיה כאנטי־דמוקרטיים, יש להביא בחשבון גם את המצב שבו דבריהם ישמשו – בלי להתכוון – כחומר ביד הארגונים שאינם מכירים בלגיטימיות של מדינת ישראל. אומנם לא צריכים מחאות בשביל לרסס לכל עבר את המסרים הרעילים של הארגונים האנטי־ציוניים. אולם עבור מי שלא בקיאים בניואנסים, במקרה הטוב, או אלה שממילא מוטים נגד ישראל במקרה האחר - מדובר בעוד שמן למדורה.
בעידן שבו הדה־לגיטימציה של ישראל הולכת וגוברת, והאנטישמיות המודרנית מרימה ראשה ללא מורא, המחיר שעלולה ישראל לשלם על כך עשוי להיות קשה מנשוא. השילוב של קריאות לחרם על ישראל ועל מוצרים שמיוצרים בה, לנידוי מנהיגיה ותקיפתה במוסדות הבינלאומיים, לצד טענות של ישראלים ויהודים בנוגע לשמיטת יסודותיה הדמוקרטיים של המדינה - עוד עלול להתברר כהרסני במיוחד.
משהנחנו את העובדות המצמיתות על אודות עליית קרנה של האנטישמיות המודרנית והחרפת הקריאות שתכליתן דה־לגיטימציה על ישראל, קל יותר להעמיק בבעייתיות הברורה שמתלווה לקריאות להגר מישראל, אשר באה לידי ביטוי לאחרונה במעין בהלה להוצאת דרכונים זרים.
עינינו הרואות שכיהודים, אין לנו באמת מה לחפש במדינות זרות. האנטישמיות המודרנית, וגם האנטישמיות הקלאסית, שנמצאות שם בפריחה מתמדת, מלבלבות כעת במיוחד. החל מגילויי אנטישמיות קלאסית והאשמת היהודים גם בנגיף הקורונה וגם במלחמה באוקראינה, דרך האשמת היהודים במזימת ענק ליצירת מיתון כלכלי ועד הגדרת ישראל כמדינת אפרטהייד לא לגיטימית. מקדמת דנא, בזמן השואה וכן, גם היום, הואשמו היהודים בכל נגעי הרע של העולם: במגיפות, במלחמות, במיתונים. כל זה לא השתנה, מהותית, אלא רק התפתח על כנפיה של האנטישמיות המודרנית לכדי שנאת ישראל יוקדת: הצגת ישראל כמדינת כיבוש קלאסית, המקיימת שלטון אפרטהייד.
האמת היא שלאן שלא נלך, וכמה שננסה לרבע את המעגל הנצחי הזה - הדרך היחידה להישרדותנו כעם עוברת דרך הליכוד והחוסן היהודי. אפשר וחשוב להתווכח, מותר גם לא להסכים ובוודאי שלגיטימי להביע חשש. אבל בסופו של דבר, אין לנו ולא הייתה לנו ארץ אחרת.
לא אכחד. החיים במדינה הזאת לא פשוטים בכלל. רק בשבוע שעבר חווינו פיגוע מזוויע בלב תל אביב, שהגיע אלינו אחרי שורה של פיגועים רצחניים קשים מאוד. הוויכוחים הפנימיים כבר הגיעו לדציבלים שהאוזן אינה יכולה לסבול. יוקר המחיה מטריד את שלוותנו. אבל אין לנו באמת אף אפשרות אחרת. שום דרכון זר לא יעלים את האנטישמיות וארגונים כמו ה־BDS. זו המדינה שלנו, ואין בלתה. נלחמנו עבורה קשות, ילדינו שומרים על גבולותיה בגאון, וכך יש להמשיך.
הכותבת היא עורכת דין ומרצה המתמחה בדין הפלילי