בשנת 1997, כאשר ראש ממשלת ישראל דאז (וכיום) בנימין נתניהו, לחש על אוזנו של הרב כדורי "השמאלנים שכחו מה זה להיות יהודים", לא ידענו שהמושג "שמאל" יהפוך מילה נרדפת לשונאי ישראל בקרב רבים וטובים. לא העלינו בדעתנו שכל מי שסבור כי מר נתניהו צריך לעמוד לדין על תיקים 1000, 2000, 4000 ואולי גם 3000, הופך לאויב האומה. גם אם אלו גיבורי ישראל, רמטכ"לים, שרי ביטחון, טייסים, לוחמים, או אוהבי המדינה ששירתו, משרתים וישרתו אותה עד יומם האחרון.
מרבית אוכלוסיית מדינת ישראל נולדה בארץ או הגיעה אליה מאז שנת 1977, אז עלה לשלטון הליכוד בראשות מנחם בגין. מרבית בעלי התפקידים הממלכתיים בכל הרמות ובכל המוסדות מונו לתפקידם במהלך שלטון הליכוד. ועדיין, כל מי שפועל על פי לשון החוק ולא מאפשר לחרוג ממנהל תקין כשנדרש, הופך ברגע אחד ללא לגיטימי.
בישראל 2023, משמעות הדברים היא מסע שיסוי אינסופי, כשאות הפתיחה מגיע מ"הבן של כולנו" ומיד אחריו מתייצבים עיתונאי החצר בערוצים השונים, ובעיקר ברשתות החברתיות. מחלוקות פוליטיות היו מאז ומעולם, חווינו אותן בימי טרום המדינה, ובעיקר לאחר היווסדה. מחלוקות היו כאן לרוב, היו ויהיו, זו דרכה של המדינה. כאחד שחונך על ברכי הדמוקרטיה, הצבעתי במערכות הבחירות השונות ללא מעט מפלגות לגיטימיות מכל גוני הקשת. לעתים הייתי בצד המנצח, לעתים בצד המפסיד. אך תמיד, למחרת התוצאות, הייתי כל כולי בעד ראש הממשלה הנבחר.
כך נהגתי גם בבחירות האחרונות, וכל זאת אף על פי שאני מודע לכך שהדרך שבאמצעותה בחר נתניהו לחזק את שליטתו היא פילוג ושיסוע ובעיקר אי־אמירת אמת בהעברת מסריו. יחד עם זאת, כל עוד השיטה הדמוקרטית מאפשרת לו להיבחר וישראל שומרת על צביונה הדמוקרטי, אני מכבד את החלטת הבוחר ועומד לצד הבחירה.
כל ממשלות ישראל, בוודאי ובוודאי בדור האחרון, ביצעו חלוקה לא הוגנת, ובעיקר לא הגונה של החובות האזרחיות. למרות זאת, למדנו לחיות עם זה. לקואליציה מטבעה יש סדרי עדיפויות גם כשלאופוזיציה יש השגות. זו הדרך הדמוקרטית שעל יסודותיה הוקמה המדינה היהודית, לכן צריך לדעת לקבל את החלטות ועקרונות הצד השני, גם כשזה צורם ומפריע.
כולם חייבים להבין שאיש לא חסם או יחסום את נתיבי איילון בגלל חלוקה לא הוגנת של תקציבים, איסור על הכנסת חמץ לבתי חולים, מינוי מקורבים ללא שום כישורים ראויים לתפקידי מפתח במגזר הציבורי, פיטורי מנכ"לים או הסדרת גחמותיהם של בני הזוג נתניהו.
אבל כאשר מדובר ברצון לבצע שינוי מהותי בצביונה הדמוקרטי של מדינת ישראל והפיכת הנבחר בבחירות דמוקרטיות לבעל יכולת לשלוט בכל וללא בקרה, זהו סיפור שונה לחלוטין עבור רבים באוכלוסייה שחלקם מהימין וחלקם מהשמאל, שמשוכנעים שהאירוע העומד לפתחנו הינו קץ החלום הציוני ואובדן הבית השלישי.
במצב שכזה נשאלת השאלה, איך אפשר לגרום לבעלי השררה לעצור את ריצת האמוק החקיקתית, אף שהם משוכנעים שברגע שנבחרו, ניתנה להם היכולת לשנות הכל וללא בקרה, גם אם ייגרם לכולנו נזק בלתי הפיך מבית ומחוץ. מהו הצעד הלגיטימי שניתן להשתמש בו כדי להפוך את הפור שנפל על עם ישראל, וכיצד ניתן בכל זאת לעשות מעשה מבלי שיוביל חלילה לפגיעה בנפש?
לחזור לז'בוטינסקי ולבגין
בנקודת הזמן הזו, כשעדיין לא הסתיימה חקיקת החוקים המדוברים, ועדיין לא הוגשה עתירה לבית המשפט, ובית המשפט טרם התבקש "להגיד את דברו", וממשלת ישראל טרם נדרשה להגיב על ההחלטה העתידית של בית המשפט – בחרו חלקים מאיתנו לעצור את חייהם ו"לשכב על הגדר" עבור כולם. כדי שהמעשה שנעשה בטייסת 69 יהיה תמרור אזהרה לעומד להתרחש, רגע אחרי אישורם הסופי של החוקים על ידי הממשלה ובניגוד להחלטת בית המשפט, במידה שזה יהיה המקרה.
תקוותי שהמחאות המתגברות השפיעו וישפיעו על חברי הקואליציה וחלקם יחזרו למקורותיהם ויקראו את משנתם של ז'בוטינסקי ובגין על חשיבות עליונות המשפט. בלי עליונות המשפט כל ממשלה בישראל (או בעולם) תנצל את הרוב שממנה היא נהנית בציבור, לצורך שליטה ללא רסן ובקרה.
אנחנו חייבים להודות לאותם "פריבילגים" יקרים מחיל האוויר ומחיל הים, מגולני, מגבעתי, מנח"ל ומצנחנים, משריון, מתותחנים, מהנדסה, או מכל יחידה אחרת, על כך שהם נושאים את עמנו עלי שכם ומקריבים עצמם למען כולנו, בדיוק כפי שעשו ועושים בשירותם הצבאי. ללא שימוש באיום הממשי והדרמטי של אי־התייצבות למילואים, "הזנב ימשיך לכשכש בכלב", וראש הממשלה ימשיך להיות מוּבל על ידי אחרים. אירוע שיוביל את הדמוקרטיה לאבדון.
כאזרח מדינת ישראל, דור שמיני לאדמו"ר הזקן ודור שישי לנכדתו מנוחה רחל סלונים מצד אחד, ודור רביעי לאברומשה רוטשטיין שומר השדות ממסחה היא כפר תבור מצד שני, שחונך משחר נעוריו על אהבת כל רגב בארץ ישראל, על החיבור בין ציונות ליהדות, ובעיקר על אהבת האדם בלי הבדל של דת, אמונה, מין או גזע, בחרתי לא לשבת יותר על הגדר, ולהכריז על היותי פריבילג גאה!
אני עושה זאת בעיקר כי שר אחד שלח אותנו לעזאזל, ושרת ההסברה קבעה שאנחנו לא ציונים והציעה "לרדת לאיילון עם נבוטים ושרשראות", וראש הממשלה לא ויתר על ההזדמנות לשסות איש באחיו ושלח את שריו "להלום בהם", ובנו בכורו הפך את המשטרה והשב"כ למובילי המחאה ואת המוחים ל"טרוריסטים".
אני פריבילג, כי בגיל 62 אני ממשיך לשרת במילואים כשיש בפניי פריבילגיה אחרת; אני פריבילג, כי בחרתי להחזיק בדרכון ישראלי בלבד, בלי לחפש שורשים בפורטוגל, בפולין או בארה"ב ליום שאחרי; אני פריבילג כי בחרתי לחנך את ילדיי לעבודה ולעצמאות מגיל צעיר, לחובת שירות צבאי בסדיר ובמילואים, למרות הגישה הרווחת אצל חלקים לא מבוטלים מאוכלוסיית המדינה.
ולכן, כפריבילג, לא אעמוד יותר מנגד בתקופה דרמטית זו של חיינו, תקופה שתקבע אם מדינת ישראל ממשיכה בדרך המייסדים, או משנה את פניה. ואני בוחר לקחת חלק ולהצטרף לעוסקים במלאכה ולהילחם על המשך דרכה הדמוקרטית של מדינת ישראל. הורגלנו להתגייס, כאשר אצל רבים זו תופעה לא מוכרת; הורגלנו שפחות ופחות משרתים במילואים; הורגלנו שחלקים גדולים באוכלוסייה לא חייבים לעבוד לפרנסתם ושהקופה הציבורית מחולקת על פי סדרי עדיפויות פוליטיים.
והיום, רגע לפני הפגיעה שאין ממנה דרך חזרה, נממש כל זכות חוקית ולגיטימית כדי לשמור על הדמוקרטיה הליברלית, עליונות המשפט ועצמאות מוסד הייעוץ המשפטי. כי כל אלו הינם "קודש הקודשים" עבורנו. ולכל הפוליטיקאים מימין ומשמאל, מהקואליציה ומהאופוזיציה: אל תחפשו פשרות שיקטינו עוד את המעט שנותר לנו. חסכו מאיתנו את העסקאות שאתם עושים כדי לשרוד פוליטית, כי עם חפץ חיים אנחנו.
הכותב הוא איש עסקים