כדי להבין את הבלתי ייאמן בכל הקשור לנתניהו צריך לחשוב באופן חריג ואף הזוי ביותר. על אף כל הדעות, מהארץ ומחו״ל, מהמרכז ומהימין השפוי, וממחאת העם – שלא הייתה מעולם כמוה בארץ – נתניהו דבק בשלטון ומפעיל את סריסיו כאוות נפשו. הוא אף החל בסדרת טיסות למדינות אירופה: צרפת, איטליה, גרמניה ובקרוב בריטניה. שתי הנחות צצות לי בראש. הראשונה, נתניהו ובני ביתו מודעים לסוג מעריציו.
אלה הרואים בו מלך ישראל, אלה הסוגדים לו ללא תנאי, אלה המעריצים את התרוממותו מהעם, כאילו היה שליח אלוהים. לכן הוא מקצין את התנהגותו המלכותית במודע, וכך הוא מחזק את הבסיס האלקטורלי שלו. השנייה, נתניהו אולי נוקם את נקמת אביו שהיה דחוי ומנודה על ידי מנהיגי מפא"י, אלה שמנעו ממנו תפקידים בכירים באקדמיה. ביבי, במודע או באופן לא מודע, נוקם בציבור שלם המייצג בשבילו את ההגמוניה שהתנגדה לאביו, היסטוריון בעל שם.
נתניהו נלחם היום על נפשו. הוא נחוש למנוע מעצמו גורל הדומה לזה של ראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, שנכלאו מאחורי סורג ובריח. נראה שאמירתו של שמשון הגיבור, ״תמות נפשי עם פלישתים״, מנחה אותו מעל לכל שיקול לאומי, תדמיתי, רציונלי. לכן סביר שנתניהו לא יסכים לאף עסקת טיעון, מאחר שזו תדרוש, במקרה המקל ביותר, להכיר באשמה כלשהי.
לכן נותר לעם, החפץ בחיים טובים ודמוקרטיים, להיפרד ממנו, אפילו במחיר חנינה. זאת על אף שהיא עלולה להתפרש ככניעת מערכת המשפט. במקרה זה, עצתו של יתרו למשה "אל תהיה צודק, תהיה חכם" אקטואלית יותר מתמיד. על העם לאמץ מציאות זו על מנת למנוע את העמקת השיסוע, הקיטוב ובעיקר מלחמת אחים. אם תוצע לו חנינה, בכפוף להסכמה רחבה מכל סיעות הכנסת, תמורת נטישת הזירה הפוליטית, המפה הפוליטית תשתנה לטובת צמיחת מנהיגים חדשים. בהיעדר חנינה, נראה שנתניהו לא ירפה ויאחז בשלטון כמתבצר המחזיק מדינה שלמה כבת ערובה. הפתרון האולטימטיבי יתאפשר רק אם חלק מסיעת הליכוד, כקבוצה של חברי כנסת שמצפונם יתעורר בדקה ה־90, יפעלו לעצירת החקיקה החפוזה ולהידברות עם האופוזיציה.
מאז הכרזת המהפכה השלטונית חל שינוי מהותי בחברה הישראלית. אם עד כה חלקים רבים ממנה, בעיקר אלה המתנגדים לאישיותו של נתניהו, היו שקטים ואפילו אדישים, התעוררותם מהווה תקווה לעתיד טוב יותר. ואלה שעזרו לנתניהו לשוב לשלטון למרות כישלונו בארבע מערכות בחירות, עוברים ניעור כאילו צעדיו הנוכחיים הם אלקטרו־שוק עבורם. הם אומנם התאכזבו מממשלת השינוי, אך לא העלו על דעתם שבחירתם תוביל להריסת ערכי מגילת העצמאות.