בספר שמות, בפרשת ויקהל־פקודי שנקראה בשבת האחרונה, מוצג האירוע המכונן של שבירת לוחות הברית, כתוצאה ממעשה עגל הזהב של עם ישראל: "וַיְהִי, כַּאֲשֶׁר קָרַב אֶל הַמַּחֲנֶה, וַיַּרְא אֶת הָעֵגֶל, וּמְחֹלֹת; וַיִּחַר אַף מֹשֶׁה, וַיַּשְׁלֵךְ מִיָּדָו אֶת הַלֻּחֹת, וַיְשַׁבֵּר אֹתָם, תַּחַת הָהָר". האירוע הטראומטי הזה צופה תקופות חשוכות עתידיות של גזענות ושנאה במערכת היחסים בין היהדות והנצרות.
באמנה הבינלאומית בדבר ביעורן של כל צורות האפליה הגזעית משנת 1966, גזענות מוגדרת כ"כל הבחנה, הוצאה מן הכלל, הגבלה או העדפה, המיוסדות על נימוקי גזע, צבע, ייחוס משפחתי, מוצא לאומי או אתני, שבמגמתן או תוצאתן יש כדי לסכל את ההכרה, ההנאה והשימוש או לפגום בהכרה, בהנאה או בשימוש על בסיס שווה של זכויות האדם וחירויות היסוד בחיים המדיניים, הכלכליים, החברתיים, התרבותיים או בכל תחום אחר בחיי הציבור".
ביום המאבק הבינלאומי בגזענות, באפליה ובשנאה עלינו להפנות תשומת לבנו לאירוע אחר בתנ"ך, לווידויו של יעקב אבינו לקראת פגישתו עם אחיו עשו, מפגש בין אחים הרווי קנאה ושנאה: "קָטֹנְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת אֲשֶׁר עָשִׂיתָ אֶת עַבְדֶּךָ כִּי בְמַקְלִי עָבַרְתִּי אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה וְעַתָּה הָיִיתִי לִשְׁנֵי מַחֲנוֹת". שני מחנות הם איום ממשי על קיומנו והם מבטלים אחד את השני על ידי תיוגו של המחנה האחר בשלל שמות גנאי.
ארון הספרים היהודי מכיל בתוכו פלורליזם של גישות, דעות, השקפות, מחלוקות, ויכוחים, פרשנויות ונקודות ראות שונות. לא אחת הפערים וההבדלים בין הפרשנים השונים לדורותיהם הם "כִּרְחֹ֣ק מִזְרָח מִמַּערָב". אנו יכולים לדון בטקסט מקראי ותלמודי ולחוות בהתרגשות מרחב תרבות של מחלוקת, שבולטים בו הכבוד ההדדי ובעיקר ההקשבה ואורך רוח של פרשן אחד כלפי רעהו. אך למרות התהליך והדינמיקה הסוערים בבית המדרש, הרי בסופם של דיון ותהליך מתקיימות הכרעה ופסיקה, שלא פעם מונעות על ידי גלגלי הפשרה.
ארון הספרים היהודי הוא מורה הדרך של כולנו והוא קורא לשני המחנות בעת הזאת, בימים סוערים ומטלטלים אלו, לקחת אחריות יתרה, לנהוג במתינות, בנועם, בשלום, בצניעות ובהנמכת האגו ולדבוק בנתיב הפשרה, כנאמר: "דְּרָכֶיהָ דַרְכֵי נֹעַם וְכָל נְתִיבוֹתֶיהָ שָׁלוֹם".
חבר הנהלת החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן-גוריון