הגענו לרום השיוט, השלט להידוק החגורות כבה ואור נעים ורגוע בקע מחלונות הקבינה והאיר את תא הנוסעים המלא. במטוס היו אז כ־70 טונות דלק, כל המערכות פעלו כשורה וניתן היה להוריד על פי הנוהל את אוזניות הקשר מהראש ולהקשיב ליחידות הבקרה ברמקולים בתא הטייס, אפילו לשתות קפה קטן.

גם בטיסה ארוכה עיני הטייסות והטייסים סורקות ובוחנות ערות מחוונים ומאות נתונים באופן רציף. הם אינם אוחזים בהגאים פיזית בידיהם - את המלאכה הזו מבצע כרגע הטייס האוטומטי, אבל אז נדלקת נורית אזהרה, אחת המערכות מסמנת כי יש נזילה קלה בכמות השמן ההידראולי, הנוסעים מאחור לא יחושו בדבר ועיני הטייס והטייסת ממוקדות עתה בהבנת התמונה, בבחינת כלל מערכות המטוס שיש בו נכון לאותו הרגע כמות דלק עצומה שאיש מאיתנו לא ימלא בעשרות השנים הקרובות, חשמל שיכול להאיר יישוב שלם והכל בסביבת רום טיסה שבה אין חמצן לנשום והטמפרטורה מתחת למינוס 50 מעלות.

לפתע מופיעים עננים בתמונת המכ״ם, רחוקים בנתיב וצבועים בגוונים של צהוב ואדום. כרגע עולה הדילמה כיצד עלינו לשנות את הנתיב בין עשרות המטוסים סביבנו על מנת שלא תופרע שלוותם של הנוסעים, וקפיצות קלות מתחילות לנדנד את המטוס כבשגרה. מנהלת השירות בטיסה מתקשרת ומדווחת על נוסעת במצוקה רפואית ראשונית הנזקקת לחמצן וכורכת לאיש צוות רפואי מתנדב מבין כלל הנוסעים. האור הבהיר מחלונות הקבינה מתחלף לאטו בחשיכה אפילה של טיסה בתוך עננים.

הקברניט עסוק בעשרות אפשרויות והחלטות שצריך לקבל לגבי המשך הטיסה המתוכננת בדרך ליעד - את זה לא יעשה אף טייס אוטומטי, מוכשר ומתוחכם ככל שיהיה, כפי שבינה מלאכותית לא תקבל אותך בעת מצוקה בחדר המיון. מה שנכתב בשורות אלו מתרחש הרבה יותר פעמים ממה שהנוסע הממוצע בכלל יודע או מרגיש, באלפי טיסות ביום בין קצוות העולם. זה תפקידנו, לשם כך הוכשרנו. "הסערה המושלמת" היא רק ביטוי לצירוף מקרים שמצטברים לכלל סכנה גדולה מסך מרכיביה, אבל בטיסה זה יכול לקרות משום שיש כל כך הרבה רבדים הקשורים זה בזה ומופיעים בזמן קצר ובדרך כלל ללא התראה. הכלל בעולם התעופה הוא שמתכוננים לגרוע מכל ומקווים לשגרה.

במציאות שבה אנו חיים בישראל, כולנו צופים עתה בסערה המושלמת: אנו מביטים אל מצבור של דברים שונים המתרגשים עלינו בבת אחת. כולנו נוסעים בטיסה הקרויה מדינת ישראל, המתקדמת במהירות הסילון כבר 75 שנים ומותירה שובל של גאווה עצומה. אסור שזה ייפסק.
במטוס אין דעה פוליטית אחת או השקפת עולם, אין מגדר ואין זהות. יש מספרי מושב של אנשים המעוניינים להגיע אל היעד. אך לעתים כשהאור בחלונות מתקדר, הקבינה מתחילה לקפוץ, נדלקות כמה נורות אזהרה שאותם איננו רואים ובמקביל אנו נדרשים להעניק טיפול למישהו הנזקק לו בקרבנו, עשויה להתרגש עלינו הסערה המושלמת.

בטיסה כמו בחיים, לא תמיד המשך הנתיב כפי שהוא יביא אותנו בבטחה אל היעד ועלינו לחשב מסלול מחדש. הטיפול בנוריות האזהרה יבוצע לפי הצ'ק ליסט, שינוי הנתיב ייעשה לפי תמונת המכ״ם ובמידת הצורך ייפתח ציוד החירום הנמצא במטוס. ברגעים האלה, כל מה שאנו צריכים לשמוע הוא את קולו המרגיע של הקברניט שיאמר: "נוסעים יקרים, אנא שבו במקומותיהם והדקו את חגורות המושב. אני מודה לכם על סבלנותכם, הכל יהיה בסדר ואנו נגיע את היעד בשלום". זאת קברניטאות, בזה אנחנו מבינים.