אחרי שכשל בהשגת מתווה פשרה, הנשיא צריך להעביר את ההחלטה לידי הציבור ולקיים משאל עם, כששני הצדדים מתחייבים לקבל את תוצאותיו.

נדמה שלמבוי הסתום שבו נמצאת ישראל יש רק פתרון אחד: משאל עם. מעניין להיווכח שדווקא בנימין נתניהו הוא זה שהעלה את רעיון משאל העם כבר בשנת 2004, כשהחלו הדיבורים על תוכנית ההתנתקות. ראש הממשלה דאז אריאל שרון סירב להצעת שר האוצר נתניהו, ואולי חבל שכך. סביר להניח שמשאל עם היה מאושר גם על ידי העם, ומי שהתנגד לו היה מקבל את החלטת הרוב - אומנם בראש מורכן ובצער רב, אבל מקבל.

אחרי שכשל בניסיונותיו להשיג מתווה פשרה והואשם בשמאלנות, הנשיא יצחק הרצוג יכול להעביר את ההחלטה לידי העם, כאשר שני הצדדים מצהירים מראש כי יקבלו את תוצאותיו של משאל העם באופן סופי, גם אם בראש מורכן ובצער רב. גם תומכי הרפורמה יודעים בתוך תוכם - למרות הצהרותיהם כאילו העם כבר אמר את דברו בבחירות - שלא כך הדבר. ההצבעה לנתניהו הייתה בין היתר בגלל ההערצה כלפיו, ההצבעה לבן גביר הייתה בגלל היעדר הביטחון האישי. לו היה יריב לוין מקים מפלגה ומקדם את רעיון הרפורמה המשפטית, סביר להניח שלא היה עובר את אחוז החסימה. ואילו מתנגדי הרפורמה מצידם יצטרכו להתחייב שלאחר קבלת תוצאות משאל העם – יהיו אשר יהיו – יופסקו ההפגנות והסרבנות. אם משאל עם הוא לא ה”דמוקרטיה“ שהם זועקים בקולי קולות, דמוקרטיה מהי?

דווקא הכרזת נשיא המדינה על משאל עם בנושא הרפורמה המשפטית עשויה להביא את שני הצדדים להתקרבות, שכן גם אלה וגם אלה יעדיפו להתפשר ולהציע נוסחים מרוככים יותר: הימין יוותר על הצעות חוק הקשות יותר לבליעה, ואילו המרכז והשמאל יציעו פשרה כלשהי שבה לקואליציה יהיה אכן יותר כוח, גם אם היא לא תשלוט באופן אבסולוטי בוועדה למינוי שופטים.

משאל עם הוא פתרון מקובל בעולם, ולא אחת תוצאותיו מנוגדות לעמדת הממשלה. באירלנד נערכו כמה משאלי עם בנושא הפלות, כאשר המשאל האחרון אישר את הזכות להפיל; בארצות הברית נערכים לא מעט משאלי עם סביב נושא שימוש בקנאביס שלא לצרכים רפואיים; בצרפת נערך משאל עם שהעניק עצמאות לאלג’יריה; ברוסיה אושר במשאל עם כי נשיא לא יכהן מעל לשתי קדנציות (פוטין הוחרג, כמובן); ובדרום אפריקה הוחלט במשאל עם לבטל את האפרטהייד, דבר שסלל את דרכו של נלסון מנדלה לנשיאות.

יעלה כמה שיעלה, נדמה שבכל מקרה זה יעלה פחות מאובדן ימי העבודה במשק, אבל לא פחות חשוב, זה, כנראה, מה שיחזיר לנו, לפחות לכמה חודשים, את השלום בתוכנו.