הרכב הוועדה למינוי שופטים עבר שינוי. יש שיכנו זאת ריכוך ויש שיכנו זאת "עבודה בעיניים", אבל בפועל, על פי המתווה הנוכחי, הקואליציה תוכל למנות שני שופטים עליונים בקדנציה, לרבות בחירת נשיא העליון, להרכב גירעוני מבחינה שמרנית, כאשר שני שופטים נוספים ימונו באישור האופוזיציה ושופטי העליון. מינוי של שופטים בערכאות נמוכות יחייב אישור של האופוזיציה והשופטים. הצעה זו שונה מההצעה הראשונה של רוטמן ולוין, שלפיה הקואליציה ביקשה לשלוט בכל מינויי השופטים. העתירות שכנגד כבר נכתבו ומחכות לשעת הכושר המתאימה להגשה.

בבית המשפט העליון יעמדו סדרת שאלות. האם ניתן להתערב? אומנם נקבע בבג"ץ חוק יסוד: הלאום משנת 2021 שהתערבות בחוק יסוד אפשרית בהתקיים פגיעה אנושה בליבה הדמוקרטית, קרי בקיום הפרדת רשויות ורשות שופטת עצמאית, אבל בחינה זו תעמוד שוב לדיון. שאלה נוספת תהיה: מהו הרכב השופטים? 11 שופטים נקבעו עד כה לעניין פסילת חוק. האם זה יספיק לביקורת שיפוטית על חוק יסוד? ומהו הרוב הנדרש משופטי העליון לפסילת חוק יסוד – רוב רגיל, 3/4 או פה אחד?

במצב עדין זה שוב נדרש בג"ץ בפעם המי יודע כמה להוציא את הערמונים מהאש הרותחת של החברה הישראלית. הדמוקרטיה הישראלית חלולה, הן בהיבט המבני־משטרי והן בהיבט של ההגנה על זכויות הפרט. מיקומו של בג"ץ כמושל אלטרנטיבי, יחד עם משפטיזציית היתר, קיבעו את המצב המבני הממשלי ועצרו את החברה האזרחית מלפתח יוזמות ראויות ונכונות יותר לשינוי מבנה הממשל, ולקידום אמנת זכויות ולהתמודדות עם השסעים בחברה, שנדחקו מתחת לשטיח המאובק. את המתח בין הזהות היהודית והדמוקרטית לא יצליח בג"ץ להגדיר. ניסיונותיו עלו לו בירידה בחוסר האמון ובקריאות להגבילו.

בג"ץ נמצא כעת בצומת. על פניו, ברי לרוב כי קיים ריכוך במתווה הנוכחי. החשש של המתנגדים הוא כי בבליץ החקיקה הנוכחי, התפשרות על הרכב הוועדה המוצע היא רק עוד שלב במדרון חלקלק. בג"ץ יודע זאת. בג"ץ קשוב לרחשי הציבור. שאלת התערבותו היא לא רק משפטית, אלא ובעיקר חברתית ופוליטית.

מדובר בחוק יסוד. לא פחות. אין תרבות בישראל המבחינה בין תוכן והליך לקביעת חוק יסוד למול חוק רגיל, התערבותו של בג"ץ בחוק יסוד תוביל לכך שהקואליציה תתקן את חוק היסוד ותקדם חוק יסוד שמונע מבג"ץ מלהתערב בכלל. ומה אז יעשה בג"ץ? התיקונים הרבים בחוקי היסוד יגיעו וביתר שאת, עד כי לא תהא משמעות לחוקי היסוד. משחק החתול והעכבר בין הרשויות יימשך, והחוסן החברתי והלאומי יישחק. במקרה כזה, בג"ץ יהפוך לעוד שחקן פוליטי חסר משמעות. בג"ץ לא צריך להיות פותר המחלוקות של החברה הישראלית. על החברה, באמצעות נבחריה, להתבגר ולקחת אחריות. זוהי שעת כושר לחברה בישראל. הבעיה היא שמגישי העתירות לא ימשכו את העתירות, ושהידברות בין הקואליציה לאופוזיציה לא קיימת.

בג"ץ יכול לגלות אחריות ולעצור את הדהירה הזו לתהום. הוא עשה זאת בעבר, כשבחר בהרכבים מורחבים להביע עמדה הצהרתית, לומר באופן ברור: "זו שאלה פוליטית ערכית", להציע מתחם של הצעות פשרה מבלי לקבוע מסמרות ולהחזיר את הכדור למגרש הפוליטי והחברתי. מדובר בעוד שלב באבולוציה של חברה. בעיניי, לא לבג"ץ בעת הזו פתרונים.