ההיסטוריה מוכיחה שלפעמים אין ברירה, אלא לרדת נמוך כדי לעלות חזרה. מלחמת האזרחים בארצות הברית הייתה נחוצה כדי למחוק את כתם העבדות, עוצמות הדיכוי וההסתגרות במזרח אירופה הן שהביאו לנפילת החומה ולאיחודה של אירופה. כולי תקווה שלא נגיע למלחמת אזרחים, אבל אל לנו לחשוש מהמשבר החוקתי הצפוי להתרגש עלינו בימים ובשבועות הקרובים.
משבר שיכול להפוך להזדמנות. נתניהו, לוין, רוטמן וחבורתם מובילים את מדינת ישראל לגילוי עצמי. הציבור הליברלי ששתק יוצא לרחובות כי הוא חש שיש מי שמנסה לגזול ממנו את חירותו. המחנה המושמץ, שרבות סופר על אדישותו, מגלה את עצמו ואת נחישותו ומבין שעליו להיאבק ולהשמיע קול נחרץ וברור, אחרת המושחתים, הגזענים והפונדמנטליסטים ישתלטו על חייו.
גם כעת, כשמשלחות הקואליציה והאופוזיציה נפגשות בבית הנשיא, לא הוסרה עדיין החרב מעל צווארה של הדמוקרטיה הישראלית. הצעת החוק להשתלטות על מערכת המשפט הונחה על שולחן הכנסת, בבחינת אקדח טעון ודרוך שכל מה שנותר הוא ללחוץ על הדק ההצבעה בקריאה שנייה ושלישית.
זה גם מה שיודעים הישראליות והישראלים שיצאו לרחובות, שמודיעים שלא ימשיכו לשרת ולתרום למדינה שמנהיגיה מבקשים להפוך אותה לדיקטטורה בהתהוות. ישראלים שמתנדבים להיות החיילים במערכה על דמות המדינה שתפרוץ במלוא עוצמתה ברגע שבו הממשלה תעמוד באיומה להמשיך בחקיקה ולסרב למלא את הוראות בג"ץ כנגדה ותגרור את כולנו למשבר חוקתי.
המשבר הזה, לכאורה נקודת השפל של מדינת ישראל, יכול להיות תחילתו של התיקון הישראלי. רגע מכונן שבו הצבא, השב"כ, המוסד, ההייטק, האקדמיה ועוד רבים אחרים יצטרכו לקבל הכרעה – לבחור בין דיקטטורה ובין דמוקרטיה. בין בית המשפט העליון לבין "השליט העליון". זה יכול להיות היום שבו יתחיל התיקון, שבו הגוף ידחה את התופעה שהתפשטה בו במשך שנים, לא מעט בשל חוסר היכולת להפריד לאורך זמן בין ניהול משטר צבאי דיקטטורי בשטחים ובין הדמוקרטיה בבית; יום שבו המערכות שהוקמו כאן ב־75 שנות המדינה, ידחו את מה שהתפשט והתחזק, עד שאיים לכלות את קיומנו כאן כמדינה דמוקרטית ויהודית.
המערכה בין מגיני המדינה היהודית והדמוקרטית לבין תומכי הדיקטטורה עלולה להיות קשה וארוכה, אבל אולי אין ממנה מנוס, כי המאבק הוא כבר לא בין ימין ושמאל, אלא בין שוחרי החופש למבקשים לאחוז במקל הדיכוי. סיומה יהיה רק באמנה חדשה בין המדינה לאזרחיה, אמנה שבמרכזה חוקה ישראלית שתבטיח את זכויות כלל אזרחי המדינה, המיעוט והרוב; אמנה שיש לקוות שלא תאפשר את המשך ההתעלמות מהפיל שבחדר, הלא הוא הכיבוש בן 56 השנים; שליטה צבאית בעם אחר, שלצדה אדישות לזכויות אדם שבמרוצת השנים גלשה לצדו השני של הקו הירוק, וכעת מאיימת להביא לאובדננו.
הכותב הוא המנכ"ל בישראל של J Street, לשעבר דיפלומט בנציגויות בוושינגטון ובוסטון ויועץ מדיני לנשיא המדינה