בפעם ה־100 פלוס נתניהו הפעיל את הקסם שבו ניחן. הוא עבד על בן גביר כשהבטיח לו הקמת מיליציה של משמר אזרחי. הוא עבד על גנץ החרד לאחדות העם. אולם כולם יודעים, כפי שאומרים בצרפתית, שהוא "מגלגל אותו שוב בקמח". הוא עבד על הקהל, כמי שרוצה אחדות ובאותה עת פנה לתומכיו לצאת להפגנות תוך ידיעת הסכנה הטמונה בהן. עימות חזיתי.
מתי נתעורר ונבין שהבעיה היא אינה חוק זה או אחר? הבעיה האמיתית היא נתניהו ובני משפחתו. הוא נוהג כשמשון, "תמות נפשי עם פלישתים". המחאה, שכמוה לא ידעה ישראל מעולם, שהזכירה לי את ההתקוממות של הסטודנטים הצרפתים ב־1968, צריכה להמשיך. מנכ"לי הייטק, קצינים במילואים, משפטנים בכירים לשעבר, רמטכ"לים לשעבר, אלופים וראשי מערכת הביטחון לשעבר, העולם הדמוקרטי, ובעיקר ידידתנו העיקרית והחיונית ביותר ארצות הברית – כל אלה דוחים את הרפורמה.
גנץ ולפיד, כמו גם ליברמן ומיכאלי, חייבים לדחות את פנייתו של נתניהו, עד שזה יודיע מפורשות על ביטול הרפורמה בכללותה. נתניהו מבקש דו־שיח עם אקדח טעון על השולחן. כך לא מקיימים איזון ובוודאי אין הדבר משקף כוונה כנה. אם לפיד וגנץ ייכנעו ויציבו את עצמם על סף הבור שטומן להם שוב נתניהו, הפעם העם לא יסלח. המחאה לא בשליטתם. לא משנה מה יסכמו, המוחים לא ירימו ידיים, שהרי דרישותיהם חצו את עניין המהפכה המשפטית. מדובר בבעיות מהותיות של החברה הישראלית, שטואטאו עד כה מתחת לשטיח. דהיינו, חוקה או חיזוק חוקי יסוד עם שני שלישים מהכנסת, יחסי דת ומדינה, שוויון בנטל, דאגה לקידום החברה הערבית המשוועת לעקירת הפשע ההולך ומשתולל בקרבה ללא התערבות השלטון.
אם גנץ ולפיד ייגררו אחר רגשות השעה ללא ראייה לעתיד וינהלו שיח עם נתניהו, במישרין או באמצעות שליחיהם, הם יצאו מושפלים ומוחלשים. כמה חבל יהיה אז שיאבדו את התנופה שלה הם זוכים באמצעות המחאה. אומנם הסקרים שלאחר הצהרת נתניהו מסנוורים את גנץ, אך הוא חייב לגלות מנהיגות ואומץ ולא ליפול בשבי בידי רגשות חולפים.
על לפיד וגנץ לתפוס את ההזדמנות ולהישמע לרחשי העם. אם הם רוצים באמת להציל את המדינה ממלחמת אזרחים, עליהם ליזום קואליציה חדשה בתיאום עם אלה שבליכוד החפצים בטובת המדינה ולא פוצים פה מפחד מנתניהו. אפשרות זאת ניתנת להגשמה על ידי חקיקת חוק לביטול המשפט של נתניהו.
ללא ביטול משפטו של נתניהו, הוא לא ירפה ולא ירים ידיים. על מנת לשמור על כיסאו כראש ממשלה, הוא יבטיח את הבלתי ייאמן לחברי הקואליציה. שהרי הוא יודע שרוב רובן של ההחלטות יישארו על הנייר בלבד. אף אחד לא מעלה על דעתו שבן גביר, שהורשע בעבר בתמיכה בארגון טרור, יקבל לידו מיליציה פרטית. רעיון הזוי שיישאר כנראה תלוי על חוט מעל תהום.
הכותב הוא סופר ומו"ל ישראלי החי בפריז