בליל הסדר נסב סביב השולחן, נספר את סיפור ההגדה ונאמר הלל בשירה ובהודיה. מה נשתנה הלילה הזה באמירת הלל מכל הלילות? בשנת 701 לפני הספירה הגיע סנחריב, מלך אשור, במסעו עם צבא גדול לתחנתו הסופית, כיבוש ירושלים. סנחריב העריך שבקלות יסיים את מסעו, והיישוב היהודי בירושלים ייפול לידיו, שהרי אין סיכוי ליישוב היהודי הקטן אל מול הצבא של המעצמה הגדולה בעולם באותה עת. אך כאן נכונה לו הפתעה בדמות מנהיגות אמונית, נחושה וכריזמטית של המלך חזקיהו, שנערך למתקפת סנחריב.
חזקיהו עסק ללא לאות בחיזוק החוסן האמוני של עמו, בלכידותו ובאחדותו. סנחריב שלח את הרמטכ״ל שלו רבשקה, שידבר ישירות אל היהודים וישכנע אותם להיכנע ולוותר על ריבונותם. שמע רבשקה שהיו קוראים את ההלל (של ליל פסח) ואמר לסנחריב: “חזור לאחוריך, כי ניסים נעשים להם בזה הלילה" והתוצאה הייתה מפלה גדולה לצבא אשור הגדול.
ליל הסדר הוא המרחב החווייתי והחינוכי שבו “חַיָּב אָדָם לִרְאוֹת אֶת עַצְמוֹ כְּאִילּוּ הוּא יָצָא מִמִּצְרָיִם". חוסננו הוא באחדותנו, כנאמר בהגדה: ״והיא שעמדה לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד, עמד עלינו לכלותנו והקב״ה מצילנו מידם״. כלומר אם נהיה מאוחדים, יהיה קשה לשונאינו לממש את מזימתם ולפגוע בקיומנו ולכלותנו. חוסננו הוא גם בערבותנו, בכך שנדע לכבד גם את השונוּת בתוכנו. שכן כנגד ארבעה בנים דיברה ההגדה: ״אחד חכם ואחד רשע ואחד תם ואחד שאינו יודע לשאול״. ו’ החיבור מחברת את כולם באחדות ולא באחידות.
נאומו של דוד בן־גוריון בוועדת פיל 1936 שופך אור על מסע תקומתנו וחירותנו בחג הפסח שממשיך ליום העצמאות וליום ירושלים: “לפני 300 שנה הפליגה לעולם החדש אונייה ושמה ‘מייפלאואר’, ובה אנגלים שקצו בחברה. הם חיפשו חוף שומם לחלוטין להקים בו עולם חדש. הם נחתו באמריקה, והיו ראשוני המייסדים של אומה זו. היה זה מאורע גדול בתולדות אנגליה ואמריקה, ועל כן כל ילד אמריקאי יודע שם זה מבית אבא, בית ספרו ועוד. אבל תאב אני לדעת אם יש אנגלי אחד היודע בדיוק את יום ושעת ההפלגה של אונייה זו, כמה אנשים היו באונייה, שמות משפחותיהם, מה לבשו, מה אכלו, מה היה מסלול הפלגתם, היכן הנקודה שבה עלו על חוף הארץ שייסדו אבותיו ובה הוא גר היום בזכותם?
והנה יותר מ־3,300 שנה קודם הפלגת המייפלאואר, יצאו היהודים ממצרים. כל ילד יהודי בעולם - באמריקה וברוסיה, בתימן ובגרמניה - יודע בדיוק: אבות אבותיו יצאו ממצרים בעלות השחר של ט”ו בניסן. מה לבשו? “מותניהם חגורים ומקלם בידם”; הם אכלו מצות, והגיעו אחרי שבעה ימים לים סוף. הוא גם מכיר את מסלול המסעות במדבר וקורותיהם במשך 40 שנה. עד היום הזה אוכלים היהודים בכל העולם מצה זו שבעה ימים מט”ו בניסן ומספרים ביציאת מצרים ובצרות שבאו על היהודים מיום שיצאו לגולה ואילך”. נאומו של דוד בן־גוריון בוועדת פיל דורש ממנהיגינו בימים אלו, כשמסביב ייהום הסער, לגלות אחריות לטיפול מושכל וראוי בפיל שבחדר הלאומי אצלנו.
הכותב הוא חבר החברה לחקר המקרא מיסודו של דוד בן־גוריון