אחד הקורבנות הראשונים של המהפכה המשפטית בראשות שר המשפטים יריב לוין וראש הממשלה בנימין נתניהו הוא בג"ץ. משום מה בג"ץ מרגיז אותם, ואני, הקטן באלפי ישראל, לא מבין למה. בסך הכל בג"ץ פותר, לא פעם ולא פעמיים, את הבעיות הבוערות שהממשלות פוחדות לקבל החלטה בגינן.
פוליטיקאים רבים, אנשי אקדמיה, וגם שרת המשפטים בעצמה בשעתו, איילת שקד, מרבים לקטר ולייבב על כך שבג"ץ מסרס להם את המשילוּת. במידה רבה זו השמצה ודיבה. לעתים מזומנות ההפך מכך הוא הנכון. כשהם פוחדים לקבל החלטות קשות, הם מעדיפים לגלגל את תפוח האדמה הלוהט שחורך את ידיהם אל שולחנו של בג"ץ, שיעשה הוא את המעשה הנכון. וזה לא משום שהם לא יכולים למשול, אלא כי הרבה פעמים הם פשוט פוחדים למשול.
להלן מספר דוגמאות שבהן הממשלה הייתה יכולה לקבל החלטות בעצמה, אך העדיפה להעביר את ההכרעה לבג"ץ. מתווה הכותל. ב־1967, לאחר מלחמת ששת הימים, ישראל החילונית החליטה אז, בקוצר רואי ובקשיי הבנה, להפקיד את הכותל המערבי, שזה עתה נכבש לאחר שעיניהם של דורות כלו בגעגועים אליו, בידי הרבנות האורתודוקסית – שהפכה אותו למקום קדוש ולסוג של בית כנסת אורתודוקסי, ולא לאתר לאומי מאחד בין הפלגים השונים ביהדות.
אבל הכותל מקודש גם לחילונים וגם לזרמים האחרים ביהדות, והוא גם נכס לאומי, לא רק דתי, שהופקע מידיהם באיוולת. מאז ועד היום הפך הכותל לנחלה אורתודוקסית. הזרמים האחרים וגם הנשים ביקשו להם מקום להתפלל בו ברחבת הכותל על פי אמונתם, מנהגם ודרכם.
הממשלה בעצם יכולה הייתה לקבל החלטה בעצמה, אך ביבי, שחשש מהחרדים, השאיר את העניין פתוח, וכך נולד הצורך בבג"ץ כדי שיעשה סדר בעניין.
גיוס החרדים לצה"ל. גם סוגיה זו יכולה הייתה למצוא את דרכה סביב שולחן הממשלה ובחקיקה בכנסת בצורה ראויה. אלא ששוב הממשלות שעסקו בסוגיה זו, מאז שהחלה להכביד על מדינת ישראל, העדיפו שבג"ץ יכריע ולא הן. לכן העבירו מפעם לפעם את ההכרעה לידי בג"ץ, החל מחוק טל שבג"ץ הצהיר עליו כחוק בעייתי ולא בטוח שחוקי, וכלה בהסדר שהוצע על ידי מפלגת יש עתיד.
פרשת פינוי עמונה. גם פרשה זו הייתה יכולה להסתיים בהחלטה שלטונית, אלא שהממשלה פחדה להתעסק בנושא, והעדיפה להעביר את העניין להכרעת בג"ץ.
כללו של דבר: הפתגם העממי אומר ש"העגל רוצה לינוק יותר מאשר הפרה להניק", כך גם לגבי בג"ץ. במקרים רבים בג"ץ מסייע לממשלה לקבל החלטות שהיא חוששת לקבל בעצמה, ולכן לא נראה לי שבית המשפט צריך להיות הקורבן הראשון של המהפכה השלטונית שהיא מתכננת. נהפוך הוא. הממשלה צריכה, לדעתי, לשמור מכל משמר על קיומו של בג"ץ.
לבנות גשר
לאחרונה התבשרנו כי אחד מעורכי הדין בצוות ההגנה במשפטו של נתניהו הציע להעביר את המשפט לגישור פלילי, ועכשיו מחכים לעמדתה של היועמ"שית גלי בהרב מיארה, שאני מאמין ומהמר שהיא תיענה בחיוב.
מהו אותו גישור פלילי? ובכן, ההסדר של גישור פלילי לא נמצא בחקיקה של הכנסת ולא בתקנות, ובכל זאת הוא פרקטיקה נוהגת במקרים רבים, על פי החלטת השופטים והסכמת הצדדים.
מדובר בכך שהשופט המשמש כבורר בגישור פלילי לעולם אינו השופט או השופטת הדנים בעניינו של בעל הדין. ואם אכן הצדדים מסכימים לגישור ולהחלטת המגשר, הרי זה מובא בפני השופטים המקוריים, או השופט המקורי, כהסדר טיעון. לכן אני מאמין שהיועמ"שית תסכים להליך, שהוא קצר וענייני הרבה יותר ממשפט, אם כי לעתים פחות מדויק.