לראש הממשלה בנימין נתניהו לא נותר מה להפסיד, ולכן אין שום ערבות או ביטחון שהשלב הבא לא יהיה טירוף מוחלט, ימני מלא־מלא, נטול היגיון בבחינת "תמות נפשי עם פלישתים" – עם המחאה, עם נשיא ארה"ב ג'ו ביידן ועם מדינת ישראל. נבדוק לאט־לאט את העובדות והאירועים.

החנופה לחמאס - פינוקו בכספים ועוד תופינים אחרים - כבר לא עובדת. חמאס פועל נגדנו ישירות ודרך קבלני משנה. הניסיון לערער את הרשות הפלסטינית הצליח, ואנחנו בדרך למדינה אחת – מדינת אפרטהייד יהודית ולא דמוקרטית. בתוך כך, ישראל ממשיכה בפעילות לחיסול האופציה של שתי מדינות, בשיתוף פעולה מטומטם עם כל הפלגים הקיצוניים אצלנו ואצלם.

סעודיה עברה צד. לא רק אנחנו ונתניהו אשמים, אבל תרומתנו מכרעת. גם רוסיה וסין עברו לצד של איראן. הן צריכות אותה יותר מכפי שהיא נזקקת להן. קודם הן עוד היו בקבוצה שמולה חתמה טהרן על ההסכם המצומצם לעצירה זמנית של הפיתוח הגרעיני הצבאי שלה. עכשיו הן איתה.

הסכמי אברהם מקרטעים, ואפילו ירדן - אף שעבורה זו כמעט התאבדות - עומדת על סף התנתקות מאיתנו. אפילו בעניבת החנק שהיא מצויה בה, הממלכה ההאשמית לא יכולה להשלים עם נוכחות משתוללת של שוטרים ישראלים במסגד אל־אקצא, כמו שאנחנו לא היינו מקבלים השתוללות כזאת בבית הכנסת המרכזי באף מדינה בעולם.

היחסים עם ארה"ב הוכנסו למקפיא. שם לא אוהבים הפיכות משפטיות, גם לא התנחלויות חדשות או ביטול התנתקויות ישנות בשומרון, ואפילו לא שריפה של חווארה. וכל זה בהנהגת נתניהו, שאיננו מגיב. ישראל נמצאת צעד אחד לפני הערכה מחדש סטייל הנרי קיסינג'ר. התקווה הגדולה שדונלד טראמפ יחזור עלולה להתבדות, ומכל מקום, עד שייכנס שוב לבית הלבן - אם ייכנס - יחלפו כמעט 21 חודשים. ההתפוררות כאן תתחולל קודם לכן.

משפט נתניהו לא קורס, למרות כל הציוצים התומכים. הסנגור שלו מאיים לפרוש אם תהיה הפיכה משפטית. בשורה התחתונה, האיש בדרך לכלא או לעסקת טיעון.

ההפיכה המשפטית מגמגמת. אם תהיה הסכמה, לא יהיה יריב לוין. בינתיים אין כוונה לעצור את החקיקה, הכלכלה מתדרדרת, הכסף בורח, וההשקעות לא באות. אחד מצעדי הטירוף האפשריים של נתניהו הוא להעביר את ההפיכה בכוח הרוב המופרע שעומד לרשותו ולחולל פה משבר חוקתי. לא כדאי לחשוב כיצד יתפתח תרחיש שכזה ולאן יגיע, אבל זה ודאי יהיה במחוזות הטירוף.

השבוע, בנאומו שבו הסיר מעצמו כל אחריות למצב העגום אליו שנקלעה המדינה, הוא הודה כי שר הביטחון יואב גלנט למעשה הכניע אותו. יש לליכוד מנהיג חדש, וזה לא ביבי וגם לא יוסי כהן, ראש המוסד לשעבר. גופי הביטחון, למעשה, לא מאמינים לו ואולי גם לא מאה אחוז נאמנים לו.
בשלב זה מסתמן כי בבחירות הבאות הוא לא עובר – אפילו לא לאופוזיציה. נתניהו נראה כפגר פוליטי. מעולם לא הייתה ממשלה הזויה כזאת במדינת ישראל, זו ממשלה שנכנעת לחובשי כיפות – מתנחלים, חרדים וש"סניקים. ראש הממשלה לא בשליטה – לא בממשלה, לא באירועים וגם לא בתגובות לאירועים. הדברים נראים כאילו הם נחתכים במקום אחר ולא אצלו. הוא לא מקבל ההחלטות, שבמקרה הטוב מבוצעות על ידיו בהיסוס מסוים.

אבל את הכישלון המהדהד ביותר רשם נתניהו בקדנציות קודמות. לא היה טמטום גדול משכנוע טראמפ לבטל את הסכם הגרעין עם איראן. מאז האיראנים התקדמו למקום שלא היו מגיעים אליו לפני 2030. הם התחסנו והתחשלו, דיכאו ביד ברזל את המחאה המקומית, צפצפו על הסנקציות וממשיכים בכל הכוח לעבר התחמשות גרעינית.

מאזן הכוחות הגלובלי השתנה לטובת האיראנים – גם בגלל אוקראינה, גם בגלל משבר סין־טייוואן וגם בגלל הקורונה – ואין שום סיכוי שתהיה פעולה צבאית נגדם. לא מצד אמריקה, ובטח לא מצד ישראל. טהרן מתקרבת לניצחון, אפילו בלי להגיע לנשק גרעיני, וכעת כל המזרח התיכון משתדל לחסות בצלה. אין לו, לנתניהו, מה להפסיד, ואפסו סיכוייו להרוויח משהו. לכן אין שום ערבות או ביטחון שהשלב הבא לא יהיה טירוף מוחלט.

הכותב הוא העורך הראשי של "מעריב" לשעבר