בכניסה ל”עזרת אחים”, בית הכנסת של סבי השוכן בעיר ניס שבדרום צרפת, היה שלט משיש עם כיתוב קצר בעברית: “זכור את אשר עשה לך עמלק הגרמני”. רוב המתפללים הקבועים בבית הכנסת היו בזמן השואה במקומות מסתור, חלקם שרדו את מחנות המוות. השמש היה ניצול בוכנוולד, וכל חייו צלע בגלל הניסויים שעשו עליו שם.
זכור את אשר עשה לך עמלק הגרמני: בהתחלה הגרמנים ניתקו את יהודי גרמניה מהחברה באמצעות איסורים לעבוד במקצועות מסוימים ועוד גזרות קשות. אחר כך היו הרדיפות והעינויים, הגטאות והמחנות. קעקוע המספר היה רק אחת הדרכים להפוך בני אדם לחיות. עם כל זה, היהודים, ולפעמים גם נוכרים, מצאו דרכים לעזור זה לזה. כל עזרה הייתה כרוכה בסכנת חיים. אבל לא הייתה שאלה כי אחים אנחנו.
מאז זכינו להקים את מדינתנו. המצב הלך והשתפר, עם עליות ומורדות. רבים אומרים שקיום מדינת ישראל הוא תעודת הביטוח של כל היהודים באשר הם. לא כולם מודעים לזה, אבל זאת עובדה. מדינת ישראל דואגת לחינוך, לרווחה וגם לביטחון אחינו היושבים בנכר, ואלה שולחים נדבות. בזמנים כמו "חומת מגן" או "צוק איתן", העם בתפוצות התגייס לעזור לחיילים ולמשפחותיהם. טרנזיטים עמוסים כל טוב נסעו לריכוזי הכוחות כדי לחלק מתנות ללוחמים. בבתי הכנסת הרבו תפילות לשלום חיילינו וכוחות הביטחון.
אבל לצערנו, חלק ממקבלי ההחלטות שינו את תוכן הלימודים. כבר לא לומדים כאן מהו עם ישראל, מהי ארץ ישראל, ולמה אנחנו כאן. מספרים על יהודים שהלכו כצאן לטבח ולא מספרים מספיק על היהודים שנלחמו. עלינו ללמוד ממנחם בגין שלא הסכים להחזיר ירי בפרשת אלטלנה, ממתנגדי הגירוש מגוש קטיף שלא פעלו באלימות. יש מנהיגים השופכים שמן על המדורה. אך לאחיי ההולכים אחריהם אגיד עוד פעם: האנשים האלה מוליכים אתכם שולל, והנרטיב שלהם אינו אמת. הם מלבים שנאה והתנגדות, הפרדה ועוינות. תתרחקו מהם. אפשר לא להסכים זה עם זה, ובכל זאת להיות אחים ולהתנהג כאחים, בכבוד ובאהבה.
הכותב הוא חבר ב"מבטחי", פורום מפקדים לאומי