כל מי שסבור שפשרה או הסכמה כמתגבש היום באשר לחובת השירות בצה"ל של המגזר החרדי בישראל יפתרו את בעיית היסוד בתחום זה שוגה מאוד. אי־ השוויון הקיים בחברה הישראלית מאז קום המדינה, שעל פיו חלק מהאוכלוסייה נושא בעול הביטחון וחייב גם לסכן את חייו, בעוד שחלק אחר באוכלוסייה, ההולך וגדל, פטור מלשאת בעול הביטחון - לא יכול להימשך.
וזאת כאשר בנוסף לכך מגזר זה נהנה מתמיכה תקציבית המעודדת לא להשתלב במעגל התעסוקה בישראל. מובן שאי־השוויון יוכל להמשיך להתקיים אם אנו מוכנים כיום לסכן את עתיד המדינה ולהתעלם מהתוצאות של אי־שוויון זה שימצאו ביטוי בעוד 30 או 40 שנה.
פתרונות של פשרה כמו ניסיון לעודד את הציבור החרדי להשתלב במעגל התעסוקה כבר בגיל 21 או הצעות של תגמול כספי גבוה למשרתים בצה"ל, לא פותרים את בעיית היסוד המלווה את החברה הישראלית מאז קום המדינה. כדאי מאוד שאלה החותרים לפשרה או הסכמה יבינו את גודל הסכנה, וקצת יותר יפנימו את השינוי בעמדות של הציבור החילוני ואת משבי הרוח הביקורתיים שהוא מייצר.
אכן עד היום הציבור החילוני בישראל, בדממה מסוימת ואולי אף בתחושת מרירות, קיבל אפליה זו כמצב של הכרח. זה כבר לא יהיה המצב בעתיד. הציבור החילוני מבין שהוא טיפח וחיזק את הציבור החרדי, כשעול ההוצאה מועבר אליו, תוך יצירת מצב הזוי המונע מהציבור החרדי להשתלב במעגל התעסוקה.
פיצלנו את החברה הישראלית לשני חצאים: מרכז ושמאל לעומת ימין קיצוני וציבור חרדי. במאבק בין שני הגושים הפוליטיים על השלטון, המפלגות הפוליטיות מוכנות למכור את עתיד המדינה למען שלטון עכשיו. לאמיתו של דבר, המפלגות הפוליטיות ובעיקר המרכז והשמאל הוליכו שולל את הציבור החילוני שהן מייצגות.
יש לכך רקע היסטורי שהוליד לאחר מכן את צבת המציאות שבה אנו מצויים היום. ב־1988 הוקמה ממשלת האחדות הלאומית. היא אומנם תפקדה תוך מאבקים פנימיים בין תנועת הליכוד ותנועת העבודה, אבל המהלך של שמעון פרס במרץ 1990, שהפיל בתככנות את ממשלת האחדות הלאומית וניסה להקים ממשלה בראשות תנועה העבודה, תוך נכונות להעניק למפלגות החרדיות כמעט כל מה שהן דרשו, כולל בלימת חוקים, היה מהלך היסטורי רב חשיבות שקעקע את האחדות הפוליטית בישראל.
עתיד מדינת ישראל מותנה בכך שישראל תהיה מדינה חילונית עם מקום של כבוד לציבור הדתי. עתיד ישראל לא יהיה מובטח אם ישראל תהיה מדינת דת שיש בה מקום לציבור החילוני על שום שלא יהיה בה מקום לציבור החילוני. אם ישראל תהפוך להיות מדינת דת, זו תהיה פגיעה נמשכת בציבור החילוני המרכז כיום את עיקר הכוח הכלכלי ואת עיקר הנשיאה בנטל הביטחון. הפיכת מדינת ישראל למדינת דת בפועל, פרי הסכמים קואליציוניים, תפגע בסופו של דבר גם בציבור החרדי עצמו, המתקיים כיום וחי בזכות הציבור החילוני.
מדינת ישראל לא נבנתה על בסיס של ערכי דת. ישראל נבנתה על בסיס של ערכים ליברליים חילוניים, התיישבות, כיבוש השממה, חיזוק יכולת ההגנה העצמית וכן בניית כוח צבאי טרום הקמת המדינה ולאחר הקמת המדינה. אנו מתקיימים במדינת ישראל מכוח יכולות צבא הגנה לישראל והמערכות התומכות בו. כוח זה ייחלש אם אנו נסכים לפשרות או הסכמות המובילות בסופו של דבר לגידול החלק היחסי במדינה שאינו נושא בעול הביטחון.
ההצעות המועלות היום כמו לאפשר לתלמידי הישיבות לצאת לעבודה בגיל 21 או לאזן את אי־השוויון בעול בדרך של הגדלת התמורה הכספית למשרתים בצה"ל - לא יוכלו להוות פתרון של אמת. הן אפילו מסוכנות מאוד אם הן מושגות בדרך של פשרה או הסכמה כי הפשרה או ההסכמה האלו הן בעלות אופי פוליטי, מנותק מהרצון של האוכלוסייה ומהרגשות של הציבור.
מדינה המטילה על חלק מהציבור לשאת בעול הביטחון ואף לסכן את חייו בעוד שהיא משחררת חלק אחר מעול זה, היא מדינה שאי־השוויון זועק בה. אי־שוויון זה לא יוכל להימשך. הוא יגיע לנקודת התפרקות. אכן, מאוד לא פשוט לעשות היום את השינוי. המבנה המעוות שנוצר, והרציונל והמנטליות שמגבים אותו, מבוססים מאוד. אבל אין מנוס מלחתור לביטולו של אי־שוויון זה אפילו אם הוא ייעשה בתקופה של עשור. אבל חייב להיות יעד מוגדר. ובדרך מתונה אך מחייבת להבטיח את עתיד המדינה תוך ניצול הוגן של כל משאביה האנושיים