סוגיית המחאה בטקסי יום הזיכרון נמצאת במוקד הדיון הציבורי כיום, והיא מתחדדת במיוחד לאחר שבשנה שעברה פעילי ימין, שחלקם מזוהים עם הליכוד, קבעו תקדים כאשר התפרצו לנאומים של נפתלי בנט ואיילת שקד ומחו נגדם.
ראש השב"כ לשעבר: "אוי ואבוי אם סדרנים יוציאו משפחות שכולות מבתי עלמין"
משפחות שכולות נגד בן גביר: "אם יבוא לטקס הזיכרון בבאר שבע - לא נגיע"
אם שכולה: "אם פוליטיקאים לא יגיעו לטקסי הזיכרון, זה יחלל אותי ואת הבנים"
מראות אלה העלו דמעות בעיני רבים שצפו בהם ועוררו תחושות קשות, והשנה תחושות אלה, לפחות עבורי ועבור עוד אחרים, קשות אפילו יותר, דווקא מכיוון שהסכנה לחילול הטקסים מגיעה מהצד שלנו, מהצד שנלחם על הדמוקרטיה. קשה לבטל את טיעוניהם של אלה שדוגלים במחאה בכל מקום ובכל זמן. הממשלה שומרת את תהליך החקיקה על אש קטנה, מוכנה לפרוץ קדימה בכל רגע, אז מדוע על המוחים לרדת ממשמרתם?
התשובה היא שהמחאה כבר נמצאת בשלב שבו היא יכולה להרשות לעצמה להפגין איפוק. המוחים הגיעו להישגים רבים עד כה, לרבות הקפאה לא רשמית של הליך החקיקה, הבנה חוצת מגזרים בישראל שמדובר בחקיקה פסולה וגיוס תמיכה חסרת תקדים מידידי ישראל בעולם. בזכות הישגים אלה ניתן לפעול ליום אחד בדרך אחרת - למשל, משמרות מחאה שקטות בכיכרות המרכזיות, ואפילו בכבישים המובילים לבתי העלמין, משמרות שיפגינו עוצמה שקטה. זאת בניגוד לצעקות בטקסים, שכן חלקות הקבר אינן המקום למחאה.
אך עוד יותר מכך, היחידים שייפגעו מהפגנות מחאה לא יהיו חברי הקואליציה, אלא אך ורק בני המשפחות השכולות. גם ככה חלק מהמארגנים נוטים לחשוב בטעות שבני המשפחות הם לא יותר מאורחים שם ותפקידם לכבד את הפוליטיקאים ולא להפך. אמצעי הבידוק בטקסים ממלכתיים מתעללים בהם גם בשנה רגילה, ואני לא מאחל לאף אחד להיתקל במאבטחת חסרת רגישות ששואלת בכניסה לבית יד לבנים "פעם ראשונה כאן?", כאילו משאת חייו של מישהו היא להיות חלק מהמעמד הזה.
השנה האבטחה תהודק והבידוק יהיה פולשני ופוגעני אפילו יותר מהרגיל. המוחים אינם אנשים רעים, להפך. הם פטריוטים שמבקשים להבטיח את עתידה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, וחלק גדול מהם הם בני משפחות שכולות בעצמם. דווקא בגלל זה, הם יעשו בשכל אם לא ינקטו צעדים שעלולים להכתים את המחאה. היא חשובה מדי.
הכותב, אח שכול, הוא ראש מערך המדיה במכון אבא אבן לדיפלומטיה ויחסי חוץ, אוניברסיטת רייכמן, ולשעבר ראש מערך התקשורת והדוברות במשרד ראש הממשלה