בזמן שתותחי הרמדאן, הנחגג על ידי האוכלוסייה המוסלמית בעולם, מבשרים על קצו של הצום היומי, יש מי שצמים מתוך כורח ולאו דווקא מבחירה. זה קורה בישראל 2016, כאשר המוסלמים הם חלק בלתי נפרד מהנוף, מההוויה ומהתרבות המקומית. "צריך להגיד: באופן כללי המגזר הערבי הוא מגזר עני יותר", אומר מנהל התוכניות של הקרן לידידות במגזר הלא יהודי ספוואן מריח. "מינהל רווחה של רשות בדואית גדולה בדרום אמר לי: 'חלק מהמשפחות מכריחות את הילדים לצום ברמדאן לא מתוך מצווה דתית, אלא כי לפעמים פשוט אין מה לאכול בבית'. העצוב יותר הוא שאת הצום נוהגים לסיים בארוחה חגיגית, וגם אז לילדים אין מה לאכול".
כאן נכנסת לתמונה הקרן לידידות בראשותו של הרב יחיאל אקשטיין, המסייעת למגזר הערבי במעל ל־30 מיליון שקל בשנה באמצעות סיוע חודשי וקבוע במזון, בתרופות ובהפגת בדידות ל־1,500 קשישים ברשויות ערביות ומזרח ירושלים.
הנשים השקופות
את רוב הכסף - מעל ל־20 מיליון שקל - מעבירה הקרן למחלקות רווחה ברשויות הערביות לטובת סיוע בצרכים בסיסיים ודחופים שונים החל ממזון, דרך ציוד רפואי, ריהוט, ביגוד ועד הסעות לטיפולי דיאליזה.
"מדובר באוכלוסיות מוחלשות. מחלקות הרווחה מאתרות את המשפחות, וחשוב שנתחבר למוסד רשמי של מדינת ישראל שיש לו מנדט וסמכות לקבוע מי זקוק לעזרה", מסביר מריח ומדגים: "יש תופעה של נשים שמגיעות מעזה, מתחתנות עם מוסלמים בארץ ומתגרשות בישראל. לאחר הגירושים אין להן שום מעמד חוקי במדינת ישראל והן נעשות שקופות לחלוטין. כל עוד הן בחסות בני הזוג, ניחא. ברגע שהן מתגרשות הן כאילו לא קיימות".
הנשים השקופות האלה נמצאות מתחת לרדאר של רשויות הרווחה. "כשאנחנו באים לחלק את הסיוע, הרשימה ארוכה ונאלצים לבחור מי הכי זקוק לכך. הקרן לידידות תומכת בכל העדות במדינה, כדי שהאוכלוסיות המוחלשות והמשפחות קשות היום יוכלו לחגוג ולקיים את מצוות החג בכבוד ובמסורת הראויה לו – הדרוזים בחג הקורבן, הנוצרים בחג המולד, היהודים בפסח ובראש השנה והמוסלמים – בעיקר ברמדאן ובעיד אל פיטר, החותם את חודש הרמדאן. הקרן, המעניקה סיוע במזון ובביגוד לילדי פנימיות, מועדוניות רווחה ומשפחותיהם בחגי ישראל, לא פוסחת ומעניקה את אותם מענקים גם לילדים ערבים ולמשפחותיהם. בחודש הרמדאן השנה חילקנו מעל ל־3,000 שוברים, כל שובר על סך 350 שקל, במיליון שקל, דרך מחלקות הרווחה בשמונים יישובים. רובם ערבים, חלקם מעורבים – בהם יפו, עכו, רמלה ולוד".
על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, בסוף שנת 2014 נאמדה האוכלוסייה המוסלמית ב־1.454 מיליון נפש, גידול של כ־33.5 אלף תושבים לעומת סוף 2013. שיעור הגידול של האוכלוסייה המוסלמית נמצא במגמת ירידה - מ־3.8% בשנת 2000 ל־2.4% בשנת 2014. סך ההוצאה החודשית הממוצעת לתצרוכת במשקי בית מוסלמיים מסתכמת ב־12,231 שקל לעומת 15,081 שקל במשקי בית יהודיים. ומה עם אלה שנמצאים הרבה מתחת לקו העוני?
במהלך החג ערך נשיא הקרן, הרב יחיאל אקשטיין, ביקור אצל א' וד', זוג קשישים מוסלמים בשפרעם המוכרים לקרן מתוכנית "בכבוד ובידידות", הנותנת מענה חודשי באמצעות חבילת מזון או תרופות ל־20 אלף קשישים בארץ – ערבים, דרוזים, תושבי מזרח ירושלים ובדואים בדרום. הם גרים בחדר וחצי המאובזרים במיטה ובכמה כיסאות.
"קצבת הזיקנה מספיקה להם בקושי והסיוע נותן להם לחיות בכבוד. פשוט כך. נותנים להם לסיים את חייהם בצורה מכובדת", אומר מריח. הקשיש חולה במחלה קשה, האישה מרותקת לביתה. "באנו לאחל 'רמדאן כרים'. קבלת הפנים שקיבלנו שם הפתיעה אפילו אותי. זה מחמם את הלב לראות רב יהודי שבא לעזור למשפחה מוסלמית בלי שום מחסום מנטאלי או דתי. להפך, הרב הפך את המחסום המנטאלי לגשר. לעוני אין פנים, צבע או שם. העני הוא עני בכל שפה, ללא הבדל דת, גזע ומין".
הרב אקשטיין: "ההשקעה ברווחתם של מיעוטים בישראל קריטית לגיבוש תחושת השייכות והערבות ההדדית בין הקהילות. כבר לפני 15 שנה קבעה ועדת אור, שחקרה את אירועי אוקטובר 2000, כי המדינה כשלה בתחום זה וכי היא וכל כוחות הביטחון מתריעים על הצורך בחיזוק החברה הערבית בישראל. עד כה המדינה מדברת הרבה על הצורך הזה, אך עושה מעט מדי. חשוב שאזרחי ישראל יבינו כי תחושת שוויון ואיכות חיים בקרב אזרחי ישראל הערבים יבטיחו את ביטחונה של החברה הישראלית כולה ואת עתידה כמדינה מוסרית וחזקה".
החגים אמנם מהווים נקודת שיא, אבל הקרן לידידות פעילה לאורך כל השנה באמצעות חלוקת שוברים חודשיים לקניית מצרכי מזון ותרופות, דרך מחלקות הרווחה ביישובים הרלוונטיים. "בימי חג עוצמת הרגשות גבוהה יותר. משפחה שלא יכולה לחגוג כי אין לה אוכל מסתדרת ביומיום מהיד לפה. כשיש חג הכל מקבל משנה תוקף: העוני כואב, עצוב ומדכא יותר. אנחנו מנסים להחזיק את האנשים מעל המים. אלה נקודות זמן בעוצמות רגש שאנשים יכולים להיכנס לדיכאון, וזה מבחן אנושי בסיסי".