"מתי חוזרים לבית ספר?", "לא בא לי לחזור לבית ספר!", "אני קצת מפחדת, אני לא ממש זוכרת איך הכיתה נראית" – משפטים אלו נשמעים כמעט בכל בית בישראל.
עבור ילדי כיתה א', שצעדו בהתרגשות את צעדיהם הראשונים בבית הספר בתחילת חודש ספטמבר וזמן קצר לאחר מכן נאלצו להישאר בבתיהם ולעבור ללמידה באמצעות מסכי הזום - ההשתלבות בחזרה בבתי הספר מאתגרת שבעתיים. המעבר הוא מעבר מהבית, החם, המוגן, חזרה למסגרת שיפוטית ותובענית, כשבצידה ציפיות חברתיות, התנהגותיות ולימודיות מחודשות. הילדים טרם הספיקו לסיים את תהליך ההסתגלות לעולם הבית ספרי ושוב הסתובב הגלגל. נזכור כי חלקם טרם השלימו את תהליך הפרידה מהגן, וכולם נושאים על גבם את הסגר הקודם.
החזרה לבית הספר, אינה דומה לכניסה הראשונית לכיתה א'. הילדים כבר מכירים זה את זה, חלקם נפגשו ושמרו על קשר רציף במהלך הסגר. מסכי הזום, הזכירו לילדים את חבריהם לכיתה, את דמותה של המורה, ואולם לאחר תקופה כל כך ממושכת בבית, כדאי לתת את הדעת כיצד כל אחד מאיתנו, הורים ומחנכים, יכולים לסייע לילדון עם התיק על הגב שמתחיל שוב את כיתה א'.
הסתגלות וביטחון
חזרתם של ילדי כיתות א' לבית הספר צריכה להיות מאופיינת בתחושת וודאות ויציבות. תחושה אותה נוכל ליצור ביחד, הורים ומחנכים, באמצעות הסתגלות טובה שתקנה ביטחון. ילדים זקוקים לסביבה שהם מרגישים בה מוגנים, בטוחים, שהם יודעים לצפות מה יקרה בה. ביחד נוכל להחזיר את השליטה ולנרמל את החזרה המבורכת.
הנכחת בית הספר והכיתה
עבור המורים/ות שביננו, כדאי עוד לפני החזרה המיוחלת, להנכיח את בית הספר בתודעתם של הילדים (וההורים). הילדים שכחו את בית הספר, את נראות הכיתה, לא ברור להם כי היא לא השתנתה בזמן שלא היו בה. הנכחה זו יכולה להתבצע על ידי מפגשי זום שמתבצעים מתוך הכיתה עצמה, צילום סרטון תזכורת למראה הכיתה, השולחן, הלוח, הקירות המעוצבים, ואולי אפילו מתנה קטנה שמחכה לכל ילד וילד על השולחן. הפתעה שמעודדת את הילדים ומייצרת מוטיבציה ורצון להתחיל שוב מחדש.
טקסיות לקראת החזרה
כדאי להפוך את החזרה לבית הספר לחגיגית ובעלת ערך, שמאחדת את כלל הילדים בכיתה בהתרגשות וציפייה דרוכה. הטקסיות של תיחום החזרה בזמן ("עוד שלושה ימים נשוב וניפגש, עוד יומיים נהיה כולנו בכיתה ביחד") מהווה גורם מרגיע ומאזן עבור ילדים. מפגשי הזום לקראת החזרה, כדאי שיהיו טקסיים (ממש מעין ספירה לאחור לקראת החזרה); הכנת תיק בית הספר ביחד, מה נכניס לקופסת האוכל, איך אני מברך את עצמי ואת חבריי לקראת החזרה, צילומים מבית הספר, מהכיתה (כמשחק זיכרון, כמשחק גילוי שבכל יום מתגלה עוד חלק מהתמונה השלמה).
וודאות ובהירות
אחד ממאפייני התקופה האחרונה עבור כולנו כחברה, היא תחושת אי וודאות וחוסר בהירות. נבקש עם החזרה למסגרות החינוכיות ליצור בדלת אמותינו את ההפך. להפוך את התקופה הכאותית למארג מסודר, ברור ומובן ולשדר מסר של רגיעה. כמורים/ות, חובתינו גם ליצור מול ההורים המותשים והמבולבלים תחושה של וודאות, רוגע ובהירות במסרים. להזכיר להם בהודעות ברורות קצרות, מאורגנות ומסודרות (אולי בסרטון מצולם) את מבנה יום הלימודים וסדר היום, את ההחלטות הפדגוגיות החדשות ובעיקר את המסר שהמורים/ות וההורים נמצאים באותו הצד, שכולנו ביחד נצלח כל משבר ונטפס מעל כל מהמורה בדרך.
הדרגתיות
"אפשר להשיג הכל, רק לא בבת אחת" אמרה אופרה ווינפרי באחד מהראיונות עמה. לדעתי, זה המוטו אותו אנחנו צריכים לאמץ.
גם לאחר החזרה לבית הספר, נזכור שאין חווית השהייה בבית והחזרה לבית הספר של ילד אחד דומה לחוויה של רעהו. זה הזמן לזכור ולאמץ דרכי התנהלות דיפרנציאליות עם הילדים, לגלות סבלנות ולאפשר לעצמינו ולילדים חזרה הדרגתית.
נתחיל ביצירת שגרות חדשות וברענון השגרות שהתחלנו להנחיל בתחילת השנה ובעיקר נציב לעצמנו מטרות ריאליות, ברות הישג.
הסתגלות רגשית וחברתית מחודשת
אחד הדברים הראשונים שכדאי לעשות הוא חיבור חברתי מחודש של הילדים אחד לשני ולמארג הכיתתי. ניתן לייחד קיר געגועים בכיתה ש"שמח" לקבל בחזרה את הציורים והברכות של הילדים, את היצירות והעבודות שעשו במהלך הסגר.
משחקים, משחקים ועוד משחקים – אעז ואציע לשנות במקצת את מבנה יום הלימודים בכיתות א';
לייחד שעה ביום למשחקים חברתיים, מאווררי רגשות. להניח את הלמידה בצד, את החשבון, הקריאה והכתיבה ולהשתהות על הרגש, על קירוב הלבבות ולהוקיר את תחושת הביחד.
להאריך את ההפסקות, את המשחק החברתי המשותף, את הפעילות הגופנית.
לתכנן שיעורי הפוגה, שיעורים שבהם מעלים על נס את הרגשות, את השמחה ואת הרוגע. שיעורי שירה, ריקוד ופעילות שמחה.
להציע חלופות עבור ילדים שקשה להם. יהיו ילדים שיתקשו לחזור בתנופה למשחק החברתי בהפסקה. כדאי למורים ליצור מוקדים פעילים של משחק ויצירה, בתוך הכיתה או מחוצה לה, אליהם יכולים להתנקז ילדים שקשה להם למצוא את עצמם בכאוס ההפסקה הפעילה.
סבלנות
העצה הטובה ביותר עבור ההורים ביננו, היא סבלנות, אמפתיה ואורך רוח. שדרו לילדים אמון, שמחה וציפייה לקראת החזרה. הזכירו להם את ההפתעה שמחכה להם על השולחן בכיתה. קחו נשימה עמוקה ותנו למורים להתחיל. ביטחו וסמכו עליהם. הם יודעים מה לעשות. הילדים לא צריכים ללמוד לקרוא בתוך שבוע. חזרה הדרגתית, נינוחה ורגועה תעשה פלאים.
נזכור כולנו כי אנחנו לא ממשיכים מאותו מקום אותו עזבנו באמצע ספטמבר, אנחנו מתחילים מחדש, ממקום אחר, מקום אליו אנחנו נכנסים מודעים יותר, חכמים יותר ומוכנים הרבה יותר. נזכור כי חווית הלמידה כשמה כן היא חוויה מהנה, מספקת ומאתגרת.
הכותבת היא מדריכה פדגוגית בחינוך לגיל הרך במכללת לוינסקי לחינוך