כמעט חמישה עשורים אחרי שנפרדה ממי שהיה בעלה הראשון, בלה אקווע פגשה אותו שוב. "בקורונה היה הרבה זמן פנוי", מספרת אקווע, 65, פנסיונרית, גרושה, אמא לשלושה ילדים וסבתא לנכדים, מרחובות. "לכן בנובמבר 2020 נכנסתי לקבוצת הפייסבוק 'קלוז'ר - חיפוש מכרים מהעבר שלך' וכתבתי שאני מחפשת את עמוס רוזנסקי.
"התחתנתי עם עמוס כשהייתי בת 18", היא מספרת. "הוא היה גדול ממני ב־11 שנים. היינו נשואים אולי בקושי שנתיים ונפרדנו. הגירושים היו ביוזמתי. אחרי כמה שנים התחתנתי בשנית, נולדו לי ילדים. כל הזמן חיפשתי את עמוס, כי רציתי בעצם להבין את הסיבה שבגללה התגרשתי וגם לבקש ממנו סליחה. לא הבנתי למה התגרשתי, כי הוא היה אדם מקסים. היו לי הרבה רגשות אשם על שהחלטתי להתגרש. במשך השנים לא הצלחתי לאתר אותו. תמיד אמרתי לעצמי: 'מעניין אם הוא בחיים, איפה הוא נמצא?'. ידעתי שהוא בחו"ל. לפני שהוא עזב את הארץ, הוא בא לדוד שלי ושאל מה איתי. הדוד אמר: 'אל תחפש אותה, היא כבר נשואה עם ילדים'".
הישועה הגיעה מהקבוצה?
"פנה אליי סאם, מייסד הקבוצה, שאל אותי כל מיני שאלות, ואז הפנה אותי לאחיו של עמוס. כתבתי לו הודעה במסנג'ר, עברו כמה חודשים, ואז יום אחד אני מקבלת הודעה מהאח. הוא שאל: 'מי את?', עניתי לו: 'זאת בלה, אשתו של עמוס'. נתתי לאח את הטלפון שלי וביקשתי שימסור לעמוס. לפני כן שאלתי אותו אם עמוס נשוי, והוא אמר לי שלא, ושהוא אב לבנות. למחרת כבר קיבלתי הודעה: 'בלה, זה עמוס מברזיל'".
איך הרגשת באותו רגע?
"שמחתי, מאוד התרגשתי. התחלנו לדבר בטלפון כמה פעמים ביום, עשינו בוואטסאפ שיחות וידיאו. זה היה מקסים לראות שוב זה את זה. זה לא אותו עמוס צעיר וחתיך שפגשתי, בכל זאת הוא בן 76 כיום, אבל זיהיתי אותו. דיברנו על הכל. הוא לא שאל למה רציתי להתגרש. הוא בן אדם אופטימי מאוד, לא כעסן. דיברנו על החיים ששנינו עברנו. הוא שלח תמונות של הבנות שלו, קישר אותי גם עם בת אחת שלו שחיה בישראל ופגשתי אותה".
בקיץ האחרון עמוס הגיע לישראל. "נפגשנו, הרגשתי פרפרים בבטן, 'הנה עמוס, זה עמוס'. הבאתי אותו למשפחה שלי. סגרנו מעגל. היינו שלושה חודשים ביחד, ואז הוא חזר לברזיל", מספרת אקווע. "אנחנו ממשיכים לדבר בטלפון כמה פעמים ביום, היה לי כבר כרטיס טיסה אליו, אבל בגלל הקורונה לא טסתי. אני מקווה לטוס בקרוב, הוא מחכה לי. הוא אומר שהוא לא עוזב את ברזיל, ואני הסברתי לו שאני לא יכולה לעזוב לתמיד את הארץ, אבל אני מוכנה להיות חלק מהזמן פה וחלק שם. כשהוא מדבר איתי בווידיאו או ליד חברים שלו, הוא אומר: 'האישה שלי'. הוא בן אדם מקסים, נשמה".
מה היה קורה אם
את קבוצת הפייסבוק "קלוז'ר - חיפוש מכרים מהעבר שלך", המונה כיום כ־50 אלף חברים, ייסד במאי 2020, זמן קצר אחרי פרוץ הקורונה בישראל, סאם זיברט, חוקר פרטי בינלאומי ומחבר רב המכר "קלוז'ר" (הוצאה עצמית). "ראיתי שהצלחתי לגעת בנקודה שמשתלבת טוב עם הקורונה", הוא אומר. "בקורונה אנשים היו יותר בבית, היה להם יותר זמן לחשוב, להתחיל להרהר בדברים, להעלות תהיות שונות.
כשאתה עסוק, תשומת הלב היא תמיד החוצה; אבל כשיש לך זמן פנוי - כמו שקרה לרבים בקורונה - תשומת הלב היא פנימה, למוח, ללב. אחד הדברים שאנשים אמרו לי הוא שהקורונה הייתה זמן טוב לנוסטלגיה. אנשים עשו סדר בבית, מצאו תמונות ישנות שהזכירו להם כל מיני מצבים. חלק חיפשו חברים מבית הספר, מהילדות, מהצבא, והיו גם כאלה שחיפשו אהבות ישנות".
לדברי זיברט, בשנה וחצי האחרונות הצליחה הקבוצה שלו לחבר קרוב ל־6,500 אנשים לאלה שאותם הם חיפשו, חלקם גם אהבות עבר. "אבל הם לא הרוב", הוא אומר. "זו נישה קטנה יותר, כי צריך יותר אומץ לחפש אהבה ישנה. יש כאלה שיודעים מה קרה לאהבת העבר שלהם, יש כאלה שלא רוצים להיזכר בזה, ויש כאלה שהתקדמו הלאה.
ברמה הרגשית הרבה יותר קל לחפש חבר מבית הספר מאשר אהבה ישנה. מי שכן חיפשו אהבה ישנה, עשו זאת מכמה סיבות או רק ברמה של להתעניין ולדעת מה קורה איתו/ה; לפעמים זה היה כדי לבחון אם אפשר להציל משהו; לפעמים אנשים הרגישו שמשהו לא סגור עד הסוף; לפעמים חיפשו מתוך דאגה ולפעמים אפילו על מנת לבקש סליחה. היה לי למשל מקרה של מישהו שחיפש אהבה ישנה רק כדי להגיד סליחה על כך שהוא הגיש לה כתף קרה כשהייתה זקוקה לו בעבר. עכשיו הוא הרגיש צורך להתנצל".
ספר על עוד מקרים שנתקלת בהם.
“היו כמה סיפורים לא פשוטים. למשל מישהי שחיפשה אהבה ישנה, וגילינו שהבן אדם כבר נפטר. הייתה גם אישה שעזרה לאמא שלה למצוא את האהבה הראשונה שלה, מגיל 17־18. אמא שלה והבחור הזה נפרדו על רקע עדתי, והייתה לאם תהייה מאוד גדולה לגבי מה קרה איתו. מצאנו אותו. חלק מהאנשים שהצליחו למצוא אהבת עבר הסתפקו בשיחת טלפון, אחרים נפגשו, וחלק מהם גם הפכו שוב לזוג לתקופה מסוימת. היה הכל מהכל".
הם שיתפו אותך בחוויות?
"יש כאלה שאחרי שמצאו את אהבתם הישנה - דווקא החלו להעלים ראיות ולמחוק את הפוסט שרשמו בקבוצה; יש כאלה ששיתפו את הקבוצה, אבל אין הרבה שיתופים גלויים כי אנשים גם ביקורתיים. יש כאלה שכותבים: 'מה אתם מחפשים אהבה ישנה, אולי הוא נשוי?'. אבל זה עם ישראל וכל אחד יסביר לך מה נכון ומה לא נכון".
"בגיל 18 שירתי בצבא במוזיאון ההגנה בתל אביב", מספרת נאוה וייס, 58, דיילת אוויר באל על, גרושה, אמא לשני ילדים, מתל אביב. "הייתה תערוכה של חיל האוויר, הגיע עלם חן עם עיניים כחולות, בחור צ'ארמר להפליא, שהיה אחראי על התערוכה, ונשביתי בקסמיו. הוא היה מבוגר ממני בכמה שנים, התחלנו לצאת, והאמירה של החברים והסביבה שלו הייתה שהוא רציני איתי. הוא גם הציג אותי למשפחה שלו ואמר 'זו תהיה אשתי'".
ארבעה חודשים אחרי שהפכו לזוג, וייס יצאה לקורס קצינים. "באחת הרגילות נסעתי אליו הביתה ויצאנו לטיול בסחנה", היא מספרת. "הוא אמר לי: 'את ואני נתחתן, את תהיי מורה, יהיו לנו שלושה ילדים', מעין תמונה משפחתית קונבנציונלית. אני הייתי בחורה מאוד אמביציוזית, תכננתי ללמוד תואר ראשון ושני, והתמונה הזו הבהילה אותי.
אמרתי לו שזה לא ילך בינינו, כי זו לא התמונה שלי לחיי הנישואים. נפרדנו למרות שבאמת מאוד אהבתי אותו. לא שמעתי ממנו מאז, אבל זה היה תמיד ברקע, כי הוא היה אהבת חיי וחשבתי שאולי פספסתי. לימים התחתנתי, נולדו לי ילדים, התגרשתי. תמיד הייתה ברקע השאלה 'מה היה קורה אם'. אולי זה היה נראה אחרת. במהלך השנים ניסיתי לחפש אותו, רק שחיפשתי אותו עם שם משפחה אחד, אבל הסתבר שהוא עברת את השם".
בתקופת הקורונה חל המפנה. "לא היו טיסות בכלל בתקופה הזו", היא מספרת. "כתבתי בקבוצה של סאם שאני מחפשת אותו, ובתוך 20 דקות נתנו לי את הטלפון שלו עם שם המשפחה החדש. לא ידעתי כלום על מצבו הנוכחי".
מה עשית?
"התקשרתי, אמרתי: 'מדברת נאוה'. הייתה שתיקה של שנייה, ואז הוא אמר: 'יו, אני לא מאמין. כשאני עובר לפעמים ליד הבית שבו היית גרה בפתח תקוה, אני נזכר בהורים שלך, בקפה שהייתי שותה עם אבא שלך'. הוא אמר: 'אנחנו חייבים לשתות כוס קפה, תספרי על הילדים ועל בעלך'. אמרתי שאני גרושה. הוא ענה שגם הוא גרוש.הייתי בהלם. ניהלנו שיחות טלפון, נזכרנו בצחוקים, הכל חזר כאילו לא עברו 40 שנה. לקח כמה ימים עד שנפגשנו, וגם אז החוויה הייתה כאילו לא עברו 40 שנה. די מהר הפכנו להיות שוב זוג. היינו יחד חצי שנה, אבל תפיסת העולם שלי ושלו הייתה שונה ונפרדנו".
לא מבאס קצת?
"מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל בתוך הלב, כי כאמור תמיד הייתה השאלה 'מה היה קורה אם'. סגרתי את הפינה הזאת, והלב שלי עכשיו באמת פתוח לאהבה. אנחנו עד היום בקשר טלפוני. אני יודעת שאם אצטרך משהו, הוא תמיד יהיה מוכן לעזור, ולהפך".
החיים התגלגלו
גם אורלי שם־טוב, 48, עובדת בתיאטרון, גרושה ואמא לילדה, מקריית ביאליק, נעזרה בקבוצת הפייסבוק כדי למצוא אהוב מהעבר. “פגשתי אותו לראשונה לפני 22 שנים, כשהייתי רווקה", היא מספרת. "היינו יחד כמעט שנתיים, ואז הוא נסע לחו"ל ולא חזר. היה שם סיפור אהבה, דובר שאעבור לגור איתו בחו"ל. אבל אז פסקו השיחות ואבד הקשר. הייתי מרוסקת. עם הזמן הכרתי מישהו, התחתנו, החיים התגלגלו, ובסוף התגרשתי".
ואז החלטת לחפש אותו?
"שאלתי אם מישהו יודע עליו, לא קיבלתי הרבה פרטים. לא ידעתי איך להשיג אותו, ואז נפתחה הקבוצה בפייסבוק. מצאתי אותו בחו"ל, הוא היה גרוש. הוא מאוד שמח לשמוע ממני, זכר אותי ואמר שיבוא לארץ וייתן לי הסברים. בספטמבר האחרון הוא באמת הגיע לארץ ונפגשנו. היה רצון הדדי להיות ביחד, כאילו הזמן לא עבר. התרגשתי מאוד, הפגישה בינינו הייתה כאילו לא עברו שנים. הוא אמר לבת שלי שהוא חזר עכשיו 25 שנים אחורה, שהוא ממש מאושר. קיוויתי שהפעם זה יצליח".
מה קרה בסופו של דבר?
"הוא היה בארץ חודש, ואז חזר לחו"ל. הוא דיבר איתי בדרכו לשדה התעופה, אמר שהוא נוסע ושיחזור עוד חודש ושיהיה בסדר. אבל לאט־לאט הטלפונים פחתו מכל מיני סיבות, והיום אנחנו לא בקשר".
התאכזבת?
"לא, אני גדולה מדי בשביל להתאכזב. סגרנו מעגל, אין כעס. הייתי חייבת כנראה לסגור את המעגל הזה".