לתת כח לחיים זה הצו זו המצווה

אנחנו הרמטכ"לים של החיים שבנו.
אנחנו נדרשים לתת מענה לצרכי הנפש ולא להתעלם מצרכי הגוף. לחבק את הנפש מבלי לחבק את הגוף - החיים, גורם להיחלשות, פגיעה, חוסר איזון הולך וגדל בנפש ובגוף. גוף-נפש מחוברים, אחד הם! לא ניתנים להפרדה. אין רגשות בלי הגוף, בלי מערכת העצבים- פיזית.
אתחיל בשיתוף אישי עם מנת להדהד את חשיבות החיבוק לגופ-נפש כאחד. התזונה היא עוגן, היא מחברת בין גופ-נפש, בין נראה ללא נראה. ואף אחד לא יכול לעשות זאת במקומינו. 

זכיתי בסוג דם O מינוס, זהו סוג דם שיכול לתת לכולם (שלא נצטרך) ומכיוון שיש לי נטייה לאנמיה, המוגלובין נמוך, אחת המשימות שלי השבוע, היא להעלות את ההמוגלובין על מנת שאוכל לתרום. למען התרמת דם, ההמוגלובין צריך לעלות באופן טבעי זאת אומרת, דרך התזונה. ישנם מזונות נפלאים שעשירים במינרל הברזל כמו ירקות ירוקים, שעשירים בכלורופיל ועוד פיטוכימיקלים חיוניים, ואשר תורמים להעלאת המוגלובין ולפרמטרים חשובים נוספים שמעלים חיוניות ומחזקים את כח החיים.

כך למשל, השבוע במלחמה ומאז אותו יום רצחני, אני מוסיפה מנה כפולה של ספירולינה בכל יום לשייק שאני רגילה לשתות מדי בוקר. המשימה: לתת כח לחיים, לצד הכאב הבלתי נסבל, הדאגה והמתח הרב.

החיים זקוקים לחיבוק מאיתנו, כעת יותר מתמיד. הנראות החיצונית ומה שאנחנו רואים סביבנו מושפעים מההתנהלות שלנו- מה, כמה, איך ומתי נכנס לחיינו, לגוף-נפש. למרות הנטייה להתייחס לתזונה בחיבור ובהשפעה למשקל חיצוני, המזון הינו החיבור האינטימי של האדם ויש לו תפקיד עמוק ומהותי לחיינו. האחדות והעצמת כח החיים, מתחילים מהאחד, מתוכנו פנימה. יש בנו מיליוני "פועלים" שעובדים למענינו, למען החיים בכל רגע, וכל אחת אחד מאיתנו היא/ הוא רמטכ"ל של צבא הגוף, של החיים שבנו. לתת כח לחיים זה הצו, זו המצווה, זו האחריות שלנו "בחזית החיים".

חטיפים ואוכל מעובד, אמנם זמינים להשגה אך הם גוזלי אנרגיה, מכבידים ולא מכבדים את החיים, כך גם שתיה ממותקת/ דיאט, שאינה מעניקה את נוזלי החיים שהגוף זקוק להם, נהפוך הוא, היא מעלה חומציות, מקשה גם על הכליות ומערכת העיכול ו"גוזלת" מנוזלי החיים. האוכל המעובד הינו חלק מהעולם המודרני סביבנו, לכן טבעי שישתלב בתפריט, אבל במינון קטן, על מנת למנוע פגיעה בכח החיים והגדלת נזקי הסטרס הכרוני כמו השומן הבטני, עייפות כרונית, מחלות אוטואימוניות, אלרגיות ופגיעה במערכת העצבים שעשויים להופיע גם שנים לאחר שהמלחמה תסתיים. 

5 המלצות פשוטות ומנצחות 

1. עצרו 5 פעמים במהלך היום ל5 דקות לעשות משהו שמעניק לכם תחושה נעימה, כמו למשל תשומת לב לנשימה, לצאת לכמה דקות הליכה, לרקוד, להקשיב למוזיקה, לשטוף את עצמינו במים, לסרוג, לצבוע מנדלות, מדיטציה, לבשל או פשוט לחתוך ירקות (הכנת ארוחה זו בהחלט תשומת לב שיכולה גם ליצור תחושת שחרור והרפיה).

2. שתו כ-2 ליטר ביום, עד 3 קפה (קפה מעלה עייפות ונזקי סטרס כרוני לאורך זמן) ולהורידו מהתפריט משקאות ממותקים/ דיאטטיים.

3. העניקו לגוף תחושת שגרה. ניתן לעשות זאת על-ידי ארוחות מסודרות, מומלץ כעת 5 ארוחות, המילה ארוחה אינה מסמלת את כמות המזון אלא את עצם העצירה ותשומת הלב למה נבחר להכנס לגוך שלנו על מנת לחדול "מנשנשנת נפוצה" שמעלה נזקי סטרס כרוני ורעב רגשי.

4. המלצה פשוטה ועוצמתית בהשפעתה, כל מה שנכנס לגוף, כל מה שנבחר לאכול, נעשה בתשומת לב, ללא מסיח (מסכים), ממש פגישה עם עצמינו ומה שנכנס לביתנו, לגוף שלנו!

5. נסו לשלב ירקות ככל שניתן בכל ארוחה במהלך היום. למשל: ירקות שורש (בטטה, שומר, גזר, סלק) או ירקות טריים בצבעים שונים, ירקות מבושלים, אנטי פסטי. דגש בשילוב ירקות ירוקים, אפשר גם טחונים כממרח עשבי תיבול בשילוב שום, לימון, שמן זית, מלח, פלפל. המודעות בשילוב של ירקות זו דרך נפלאה לקבל מגוון מינרלים וויטמינים חיוניים ביותר שהם בסיס חיוני לכח החיים.

מזמינה אתכם לפנות אליי, אשמח לענות לכל שאלה בנושא, תודעת המזון, החיבור בין גוף-מזון-נפש, על מנת שביחד נתחזק וניתן כח לחיים.  ניתן לפנות אליי דרך אינסטגרם, פייסבוק, ואתר תודעה מזינה. חיבוק לכולם, בריאות, לחיי החיוניות.

הכותבת היא מרצה, מנחת קורסים ומטפלת בתחום תודעת המזון, מחברת הספר "לא משמינים מאוכל" ומפתחת הדרך לחיים: "תודעה מזינה"