אני אמא לשלוש בנות. הגדולה בת 3 וחצי, האמצעית בת שנה וחצי והקטנה בת חודשיים. לפני מספר ימים קיבלנו בשורה שחיכינו לה הרבה זמן – בעלי התקבל לעבודה בחו”ל, ואנחנו עתידים לעבור איתו בעוד כחודשיים. איך אוכל להכין את הבנות שלי בצורה נכונה לקראת השינוי הגדול?
“קודם כל, לכו על זה. רילוקיישן זה דבר נהדר. זה מפתח, זה מצמיח, זה טוב לפרנסה וזה טוב לקריירה, אבל גם טוב מאוד לבנות שלכם, שכן, אם זה יהיה לשלוש או ארבע שנים הן יוכלו לחזור לישראל עם שפה נוספת. לילדה הקטנה כמובן שלא הייתי אומרת כלום, לילדה האמצעית הייתי מספרת יומיים או שלושה לפני המעבר, ולילדה הבכורה הייתי אומרת כשבועיים קודם. חשוב שתביני שלילדים בגיל הזה אין תפיסה מופשטת. מבחינה קוגניטיבית החשיבה שלהם היא קונקרטית – כאן ועכשיו. יכולות לעלות לילדה הבכורה כל מיני שאלות, מרמת החדר שבו היא תישן ועד לילדים שהיא תכיר בגן, וזה תמיד מפחיד. לכן, אני רוצה לצמצם את משך הזמן שבו היא מתעסקת בגורם הנעלם הזה, ואין מה לדבר על המעבר חודשיים מראש. כשבועיים לפני הטיסה את פונה לילדה ואומרת לה שאביה קיבל עבודה מעניינת בארץ אחרת, ומראה לה תמונות של המקום. את יכולה אפילו לרכוש גלובוס שהוא גם מנורת לילה קטנה, ולהראות לה את המדינה שאליה אתם עוברים ממש על המפה. תאמרי לילדה שכדי להגיע לארץ הזו אתם עולים על מטוס, ותגידי לה את התאריך שבועיים לפני. תגידי לה שבזמן הזה היא יכולה לחשוב איזה שני בגדים היא ממש רוצה שתיקחו איתכם, שני זוגות של נעליים, שני צעצועים, וכדומה. תסבירי לה שאתם לא יכולים לקחת את כל הדברים, אבל לכל אחת יש מספר פריטים שהיא יכולה לקחת. אגב, גם עם הילדה בת השנה וחצי את יכולה לעשות ככה. אם היא שואלת מה הגדולה עושה את יכולה להגיד לה שעוד מעט אתם תיסעו לטיול. שכן, טיול זו כבר מילה שהיא שמעה ומכירה אותה בבית או בגן. בסופו של דבר, המטרה של כל זה היא להעניק לילדות תחושת שליטה על מציאות חייהן כשהן מגיעות למקום זר. תכיני את עצמך לגעגועים של הילדות, ואם אחרי כמה ימים הן יגידו שהן רוצות לשוב לגן הקודם תגידי להן שאתם יודעים שקשה להן, כי בהתחלה דברים תמיד קשים. תאמרי לה, ‘אבא ואני יודעים איזה לב חזק וכוח יש לכן’. תשתפי אותה שגם את לא רגילה. תאמרי לה משפט כמו ‘אני הולכת לסופר ואני לא מוצאת את הדברים שאני רגילה לקנות, אבל אני מתרגלת. בואו לחיבוק חזק ואני אעביר לכן כוח מהלב שלי ללב שלכן. אנחנו לא חוזרים, אנחנו נישאר פה ונתרגל’. בשורה התחתונה, זה חייב להיות סיפור סגור, אחרת הילדה עלולה לעשות מניפולציות. סמכי על הכוחות שלה, ותעשי את הדברים נכון”.
בתי הגדולה עוד מעט בת 4, והיא מתנהגת בצורה בוגרת מאוד לגילה ומאוד עוזרת בבית. זה מתבטא בכך שהיא ממש לוקחת אחריות על חבריה ובני משפחתה, וממש מנסה לחנך אותם ולהגיד משפטים כמו "אמא לא מרשה", למרות שלא התייחסתי לזה. כאילו משהו באישיות שלה הוא מאוד אמהי־מורתי, והיא לא מסוגלת לשחרר את זה. כשאמרתי לה לא לנסות לחנך אחרים היא כינתה אותי חוצפנית. כיצד עליי להתייחס לסיטואציה?
“בראש ובראשונה, חשוב שתזכרי שאנחנו לא רוצים להכחיד לגמרי – את לא רוצה שעוד חודש תבקשי ממנה לעזור במשהו, והיא תגיד לך שהיא לא רוצה. בו זמנית, חשוב שתזכרי שהילדה נמצאת בגיל שבו היא מודעת ליכולות שלה, אבל גם מתוסכלת מאוד כי מישהו אחר שולט בעניינים. הפער הזה יוצר מצב של תסכול רב שמתבטא מדי פעם באירועים שונים, כמו קריאות ה’חוצפנית’. תפני לילדה ותגידי לה שזה פוגע בך ומעציב אותך שהיא מכנה אותך ככה, אבל החלטת שאת לא מגיבה לזה שוב, ואם היא תקרא לך ככה פשוט תסתובבי ותלכי, וזה מה שתעשי בפועל. תבהירי לה שאת נעלבת, ואת לא נשארת במקומות שבהם מעליבים אותך. הילדה הזו לקחה את תפקיד המחנכת כי זה משרת את תחושת הערך שלה, וכשאת אומרת לה לא לעשות את זה, זה פוגע בערכה. לכן, אל תגידי לה ‘אל תחנכי’. תגידי לה שאת ממש אוהבת שהיא עוזרת, והעזרה שלה היא מאוד חשובה, אבל יש דברים שהם התפקיד של אמא”.