נכדתי בת ה־10 נמצאת במסגרת אנתרופוסופית שאוסרת עליה להשתמש בטלפון סלולרי. כשהיא מגיעה אליי היא מתחננת שאתן לה לשחק במכשיר שלי. היא מרגישה יוצאת דופן, ורוצה מאוד לקחת חלק ולשחק בכל מיני משחקים. אני משתפת איתה פעולה ונותנת לה את הטלפון לזמן מוגבל, אבל חוששת מתגובת הבת שלי. איך עליי להתנהל?


"יש מי שיגיד 'את הסבתא, ואת לא אמונה על חינוך הילדה'. את רוצה קשר טוב עם הילדה? את מנהלת את זה באופן רציונלי ובזמן מוגבל? היא נהנית? תני לה. השאלה היא מה את עושה עם בתך – האם את מסתירה או מספרת לה? אם את מקבלת החלטה לספר לה קחי בחשבון שיש פה רווח והפסד – היא יכולה להגיד שהיא לא מסכימה, ושהיא לא תביא את הילדה לבקר.

"זו דילמה שאת צריכה להחליט לגביה. את יכולה להחליט לא לגלות כרגע לבת שלך, ולהתכונן ליום שבו היא תגלה את זה. אם היא תשאל שאלות את יכולה להגיד שאת נותנת לנכדה את הסלולר באופן מבוקר, תוך כדי שאת רואה בדיוק מה היא עושה, ולשאול את הבת שלך מה היא הייתה רוצה שתעשו. בסופו של דבר יש רווח והפסד בכל דבר שאנחנו עושים בחיים – אין פה נכון ולא נכון”.

אני אב לשני ילדים קטנים. לפני שנתיים עברנו להתגורר בחו"ל. במהלך השהות שלנו שם קיבלנו החלטה להיפרד, ולפני מספר חודשים שבנו אני והילדים לארץ, והיא נשארה שם. היא בוחרת מתי להתקשר לילדים ומתי לא. הילדה מבקשת מדי פעם שהיא תספר לה סיפור לפני השינה, וזה משבש את שעות השינה של הילדה. בנוסף, האמא אומרת לילדים דברים שממש משבשים את החיים שלנו – היא מטפטפת להם רעל נגדי. אינני יודע איך לשמור על הקשר בין הילדים לאמא על אף הקשיים הטכניים והרגשיים. מה דעתך?

“ילדים צריכים אמא כל יום מהרגע שהם פותחים את העיניים, עד לרגע שהם הולכים לישון. אמא בווידיאו, אפילו בשיחה יומית, זה משהו מופשט. את יודעת כילדה שיש לך, אבל את לא זקוקה לה לשום דבר יומיומי – היא לא תבוא לאסיפת הורים, היא לא תכין לי ארוחת בוקר, היא לא תקרא את התעודה שלי, היא לא תגיע לראות אותי מופיעה בהצגה".

"המצב שאתה מתאר כאן הוא מצב קשה ומורכב – כל בחירה שתעשה, אתה והילדים תשלמו מחיר. אני רוצה שתשים לב לשני דברים: קודם כל, אם אתה שומע שהאמא אומרת דברים חריגים אתה חייב לעשות לזה סוף, ודבר שני שיש להתייחס אליו הוא שהסיפור לפני השינה יסתיים כשהילדה תהיה בת 9 או 10".

"היא תרצה לישון אצל חברות, והדינמיקה תשתנה. אתה עובר שלבי הסתגלות – מה שהילדה רוצה עכשיו זה לא מה שהיא תרצה אחר כך. נקודה נוספת היא ההתנהגות של הילד – אני הייתי מעודדת אותו להקשיב גם כן לסיפור. הוא פגוע, מבחינתו האמא שלו ויתרה עליו".

"לכן, זה מאוד יעזור לו אם תעודד אותו לתקשר עם האם כשהיא עושה שיחות וידיאו עם הבת. אפשרות נוספת היא לקבוע מחדש את סדר העניינים – לדבר גם עם האמא וגם עם הילדה, ולהבהיר ששבוע לפני החזרה של הילדים לשנת הלימודים אתה עושה סוף לשיחות האלה לפני השינה. או שהשיחה תהיה שעה קודם, או שהיא תהיה בשעות אחר הצהריים, או שהיא תהיה בבוקר".

"אתה זה שמנהל את סדר היום של הילדים האלה, ובתיאום עם האמא תנסה למצוא את הזמן שהכי מתאים לילדים. מה שחשוב הוא שעות השינה – הילדים צריכים אנרגיות, עליהם לישון רצוף. אתה יכול לאפשר את זה לאורך החופש הגדול, אבל אחר כך חשוב שתדע להציב גבול בהתאם לשגרה של הילדים. אתה מנהל את החיים של הילדים, אז תפעל כמו מנהל. בשורה התחתונה, אין פה נכון או לא נכון – מה שנכון זה שהילדה תישאר בקשר עם האמא. איך זה בדיוק קורה? האמא לא צריכה להכתיב את זה. בסוף אתה צריך להכתיב את זה - אתה אחראי לסדר היום שלהם”. 

מתוך תוכניתה של מיכל דליות, כל יום שישי ב־10:00 ב־103FM
https://michaldalyot.co.il