אני אבא לילד בן 6 שבחודשים האחרונים מרבה לדבר על המוות. מאז שסבתא שלי נפטרה והוא נחשף לרעיון שאנשים יכולים למות זה מאוד מדאיג אותו והוא נסער מאוד.
הוא פנה אליי ואל אשתי ושיתף אותנו שהוא מאוד מפחד מהמוות, וחושש שאנחנו נמות והוא יישאר לבד. ניסינו לדבר איתו, אבל זה לא כל כך
עזר. מהי הדרך הטובה ביותר לתווך לו את הנושא?
מיכל דליות מייעצת: איך מתמודדים עם פחדים של פעוט?
מיכל דליות מייעצת: כך נעזור לילדים לבנות ויסות רגשי
"יכולת התפיסה של ילדים בני גילו היא מוחשית. זאת אומרת שאין להם עדיין אפשרות מבחינה קוגניטיבית לחשוב מופשט. סדר זה מופשט, כבוד זה מופשט, וגם זמן זה דבר מופשט. לכן, גם אם אומרים לילד שזה ייקח עוד המון זמן עד שתמותו או עד שהוא ימות, הוא לא יודע לכמת את זה, ואין לו מושג מה לעשות עם המידע הזה.
חשוב שתבינו את זה. אם אתם אומרים לו 'מאמי אני אמות רק עוד המון זמן', הוא שומע רק 'אני אמות' - כמה זה המון זמן הוא לא יודע – זה יכול להיות עוד שבועיים וגם אחרי שלוש שנים. מאידך, ילדים ששואלים דברים כאלה צריכים לקבל תשובות. אם אין תשובה, הילד תמיד ישלים את התשובה עם עצמו.
אני במצב כזה הייתי מניחה את ספרי החינוך בצד ועובדת לפי תחושת בטן. לכן, אני חושבת שכדאי שתגיד לילד 'אתה יודע? אתה פשוט לא תאמין, אבל הרפואה היום עובדת ומחפשת כדור בכדי שאנשים יחיו עוד ועוד. המון רופאים ואנשים מחפשים תרופה'. תמשיך ותגיד לו שהסבתא הייתה זקנה מאוד וחולה – אז מה, אני זקן וחולה? ממש לא.
אז הכל בסדר. יש ילדים שעניין המוות מעסיק אותם יותר והם חושבים על זה לעומק – הם צריכים לשמוע מאיתנו תשובה קצרה ואנחנו לא מתמסרים לזה. חשוב שהמענה יהיה ענייני – אם הילד קולט שאני לא מתרגשת מהנושא גם הוא יפסיק להתרגש מזה עם הזמן. חשוב לי להדגיש שהמענה חייב להיות ענייני ובטון דיבור רגיל – אתה לא יכול להתעלם מזה.
אם הוא מתעקש תגיד לו 'אתה רואה את סבא שלי? צריכות לעבור הרבה הרבה הרבה שנים עד שאני אהיה זקן כמוהו'. בשורה התחתונה אנחנו לא אמורים להיבהל מהשאלות של הילדים שלנו. ברגע שאנחנו לא נבהלים יש לנו תשובות – אנחנו אמורים להיות שם עבורם, ולתת מענה לכל מה שעולה".
אם הילד שלי בן ה־7 לא מוכן ללכת לקייטנה ורוצה רק להישאר בבית. מה ניתן לעשות? "אם את יכולה להשאיר אותו בבית, זאת אומרת שיש לו אחים גדולים או מישהו שיכול להיות איתו, את יכולה להשאיר אותו בבית אם זה מקובל עלייך. מובן שלבד לא, שכן, עד גיל 9 אסור להשאיר ילדים לבד בבית. זכרי, אם זה בא בחשבון מבחינתך להשאיר אותו בבית, זה צריך להיות בתנאים מסוימים, שיש איזה מבוגר שנמצא ומשגיח.
אם זה לא בא בחשבון ואין מי שישמור על הילד והילד צריך ללכת לקייטנה, תשחדי אותו. יש ילדים שמספיק שיש הורה עם מבט מסוים או עם טון מאיים והילד ילך ויעשה את זה. יש הורים שלא עושים ולא אוהבים את הדרך הזו.
לכן, אני מציעה שפשוט תגידי לו 'מאמי, אם אתה הולך כל השבוע, בסוף השבוע אנחנו הולכים ל...' ותלכו לאיזה משהו שעד היום סירבת לו, ואז את בעצם מייצרת לו מוטיבציה חיצונית - והנה לך, אין מריבות והילד הולך לקייטנה.
קחי בחשבון שמאוד יכול להיות שהוא ילמד את הטריק, אז אל תעשי את זה בכל מצב, תעשי את זה רק כשזה נורא חשוב ואין ברירה וצריך". בני בן ה־9 מסרב ללכת לישון מוקדם בימי החופש הגדול.
האם לדעתך אני צריכה לאפשר לו יותר חופש בימים אלו? או שכדאי להמשיך בטקס הרגיל בשעה 20:00 כשהוא נכנס למיטה לישון? "זה חופש, זו מהות החופש. להגיד לו 'אתה יודע מה מאמי, חשבתי על זה, בטח שאתה יכול ללכת לישון יותר מאוחר, על מה חשבת?'. אם הוא יגיד 23:00 - אז תגידי לו 'לא. עזוב. בחייך'. אבל 22:00? בכיף - בטח, תאפשרי. זו מהות החופש, תנו להם. הגמשה של הגבולות, אני מאוד בעד".