שאלה: בתי בת ה־20 סובלת מאפילפסיה. היא הפסיקה את לימודיה כשהייתה בכיתה י’ ונמצאת קרוב לארבע שנים בבית. אין לה טלפון נייד, היא לא מתקשרת עם חברים, ערה בלילה וצופה בטלוויזיה או משחקת במחשב, ובימים היא ישנה ומתעלמת. הדבר משפיע על כל בני המשפחה שלנו ואנחנו כבר מיואשים ממצבה. מה דעתך? 
“הילדה עברה את גיל 18, ובפועל אין יותר מדי דברים שאתה יכול לעשות כדי לשנות את המצב שלה מלבד לדרוש ממנה שאם היא נמצאת בבית שלכם יש דברים שהיא תהיה חייבת לבצע, כמו לבנות לעצמה סדר יום שיתאים לאורח החיים בבית שלכם, אבל גם ליכולות שלה. הסיבה שאני מציע לך את זה היא כדי לעלות את רמת העימות מולה ובכך ליצור שינוי במצבה. חשוב לי לשקף לך גם את התחושות שלה בסיפור הזה. היא אדם צעיר שחולה באפילפסיה, סובלת מניתוקים והתקפים שגורמים לה להתנתק מהחיים. היא לא רוצה להיות מעורבת בחיים, חיה לידם במסלול עוקף ומסתגרת בחדר בשעות הפוכות מכולם. אתם חייבים להפסיק לחשוב שהיא תשתנה מעצמה ושוב, כמו שכבר ציינתי, להעלות את רמת העימות ולהפסיק לצפות ממנה דברים שאינם מתכתבים עם היכולות שלה. השילוב בין הבעיות הרפואיות שלה למורכבות הפסיכולוגית שהיא נמצאת בתוכה יוצרים אצלה קשיי הסתגלות חריפים. היא חייבת לעבור הליך טיפולי רב־מערכתי הכולל טיפול רפואי מותאם למצבה, טיפול רגשי ואולי אף השתלבות בקהילה תומכת. מנגד, חשוב שאתה כאבא שלה תעבוד על עצמך ותשנה את הציפיות שלך ממנה. לצערי לא תהיה לך ילדה מתוקנת כמו שאתה מצפה, ואתה חייב לקבל אותה כמו שהיא ולסייע לה במסגרת האפשרויות העומדות בפניך”. 
 


שאלה: אני פנסיונרית, נמצאת בזוגיות בפרק ב’ יותר מעשור, אבל בתקופה האחרונה אני מרגישה שאני לא מאושרת ורוצה לסיים את מערכת היחסים שבה אני נמצאת, למכור את הדירה שלי ולעבור להתגורר בבית אבות כדי לקבל עזרה ולזכות ליותר חיי חברה. אני חוששת מתגובת הילדים שבוודאי מצפים לקבל את הנכס בירושה. האם עלי לעבור או להישאר למרות שאני סובלת? 
“חשוב לי לציין שמאוד קשה לי לקבל את הטיעונים שאת מביאה. הם מוזרים בעיניי. למה את צריכה לוותר על איכות החיים שלך בגלל הילדים? אין ספק שאת צריכה להשאיר את המקסימום אחרי לכתך לילדייך ועדיין, באותה הנשימה, את צריכה לדאוג לעצמך ולהמשיך לחיות את חייך בצורה הנכונה והנוחה עבורך. עברת חיים שלמים, עבדת, התאמצת ועשית הכל כדי שבגיל הזה תוכלי להעביר את החיים שלך כמו שאת רוצה מבלי להתפשר. נניח שילדייך יכעסו עלייך - מה יקרה? את צריכה לעשות את הדבר הנכון עבורך, ואם את בוחרת לעבור לדיור מוגן כדי לקבל סיוע ביומיום וליהנות מחיי חברה עשירים, זו הבחירה שלך. הרי את לא מוכרת את הנכס שלך כדי להמר ולהיכנס לתחום הביטקוין - את דואגת לעצמך. הילדים שלך יבינו שאת לא סתם מוכרת את הבית, אלא עוברת לסביבה נכונה יותר בערוב ימייך. מעבר לזה, את בהחלט יכולה למצוא עוד פתרונות שיעזרו לך להתמודד עם המצב. אני הייתי ממליץ לך לבדוק אפשרות של משכנתה הפוכה, שבה תוכלי לקבל סכום כסף שאת קובעת מראש עבור הבית, לתת אותו לבית האבות שבו את מעוניינת להתגורר ולשלם בכל חודש רק את הריבית. בסופו של דבר מי שיחזיר את הכסף הם יורשייך החוקיים, וכך גם את תוכלי ליהנות ולחיות את חייך וגם הם יצליחו ליהנות מחלק יחסי שיישאר מהירושה”. 
שאלה: אני בת 43, גרושה ואם לילד. התגרשתי לפני שבע שנים, לאחר ארבע שנות נישואים בלבד, וחוויתי גירושים קשים מאוד. בשנתיים האחרונות ניסיתי לפתח קשרים עם גברים אבל כולם כשלו. מה עלי לעשות כדי להיכנס למערכת יחסים בריאה? 
“זוגיות זה המקום שבו אנחנו הכי נפתחים ורגישים, וכשאנחנו נפגעים במקום הזה, קשה מאוד לחזור ולבטוח במישהו. על כל מערכת יחסים שהייתה בתקופה מסוימת בחיים שלנו, אפשר להגיד אחרי כמה שנים, בדיעבד שהיא לא הייתה בשלה. חווית זוגיות בכל מיני שלבים בחייך, ואפילו הבאת זוגיות למיצוי אולטימטיבי עד הורות, כך שאת יודעת ומכירה את המרחב הזוגי. יכול להיות שתיאור הבעיה שלך הוא בעצם סוג של בריחה. את לא סומכת על עצמך ועל היכולות שלך ליצור זוגיות מאוזנת. דווקא מפני שחווית כל כך הרבה ואת יודעת ומבינה בזוגיות, את לא ממש יודעת איך לסמוך על עצמך וליצור זוגיות חדשה, ולכן הייתי ממליץ לך על הליך אימון שיסייע לך”. 

 

מתוך תוכניתו של אלון גל, בכל יום שישי ב־8:00 ב־103FM 

עריכת תוכן 103FM: עדן בן ארי