בתי בת ה־6 עלתה לכיתה א’. יש לי חשש מכך שהיא תשהה במחיצתו של נהג הזר לה בהסעות בית הספר. איך ללמד אותה את נושא היחס לזרים?
“מי שמסכן את הילדים שלנו הם לא זרים. לצערנו, בדרך כלל מי שתוקף ילדות וילדים אלה אנשים המוכרים להם. כך שבעצם את מלמדת אותה לחשוד בבני אדם, ואי אפשר לעשות זאת בלי להפחיד אותה קצת. אפשר להגיד: ‘תקשיבי, היום את נחשפת יותר לעולם ואני רוצה שתדעי שבעולם הזה יש המון אנשים טובים, אבל יש גם אנשים רעים. הם ירצו לקחת לך דברים מהתיק, ירצו לחבק אותך ואת לא תרצי. אני רוצה שתדעי שלא כל מבוגר שבא אלייך ופונה אלייך הוא חבר שלך’. תעשי את השיחה הזאת יום־יומיים אחרי שהיא הלכה לכיתה א’, זאת ההתחלה. לעתים יש מצב שאנחנו לא יכולים להגן על הילד שלנו מהפגיעה הראשונה, אבל אני רוצה אחרי זה שהוא יבוא ויגיד לי. מתי היא תבוא ותגיד? כשיהיה בבית שיח מאוד פתוח. כשאת תשתפי אותה במה שקורה בעולמך, היא באופן אוטומטי תלמד לשתף אותך במה שקורה בעולמה. ככה זה עובד”.
אני סבתא לנכדה בת 4 שהצהירה בקול רם שהיא לא אוהבת אותי. זה כואב אף על פי שיש מפעם לפעם גיחות של חיבה, ואפילו ביטויי אהבה. איך אני יכולה להתמודד עם זה?
“אני לא כל כך מאמינה לה. לפעמים ילדים אומרים משהו מתוך כעס, הם מדברים הרבה פעמים בהכללות. בדרך כלל ילדים אומרים את זה כהצהרה ילדותית, אבל אני אומרת לך: את יכולה לפטור את זה כשטות, במיוחד כאשר את אומרת שיש רגעים של חיבה כי היא שוכחת להעמיד פנים. אנחנו אמורים לא לעשות מזה עניין. אני חושבת שאם יש איזשהו שיח סביב ‘את לא אוהבת את סבתא’, הוא חייב להיכחד. כל דבר שאנחנו מדברים עליו ומזכירים אותו או מעירים עליו, הילדה לא תפסיק את הדיון על זה. לכן אני רוצה להוריד אותו לרמה קטנה ורגילה, במיוחד כשאני גם יוצאת מנקודת הנחה שיכול להיות שזה לא באמת יושב על משהו אמיתי. עובדה, יש זליגות חיבה כמו שאת אומרת”.
חברו של בני בן ה־4 התחיל להתרחק ממנו ולא רוצה להיות חבר שלו יותר, כי בני כנראה לוחץ עליו יותר מדי שהוא יהיה חברו הבלעדי. מה אני יכול לעשות?
“הבן שלך מתמודד עכשיו עם החיים. בסיכומו של דבר, אני חושבת שהמסר ממך צריך להיות: ‘הוא כנראה רוצה עוד חברים’. אתה יכול ללכת לחנות ספרים ולראות אם יש שם סיפורים על ילד שמצא חברויות אחרות, או שתמציא סיפור מהעבודה שלך, שמוסר ההשכל שלו הוא: ‘הבנתי שאותו אדם שרציתי להיות איתו עסוק וטרוד, אז חיפשתי מי יכול להיות פנוי’. הדרך השנייה היא לדבר איתו באופן ישיר ולהגיד לו: ‘בוא נחשוב מה אתה יכול לעשות כשאתה נכנס לגן, והחבר שלך לא רוצה לשחק איתך’. אם הוא יגיד: ‘אני לא יודע’, אז תגיד לו: ‘אפשר למצוא ילדה שתשחק איתך ותשתף אותך’. אני חושבת שאם קשה לו עם חברויות, הוא יסתדר מצוין עם בנות. השאלה היא מה אני עושה כשאני חש דחוי. אנחנו חווים את זה לאורך כל חיינו ומתמודדים עם זה בצורה כזו או אחרת, בתקופות כאלה ואחרות. בזה אתה צריך לצייד אותו”.
נכדי בן ה־7 סובל מהתקפי זעם בלתי נשלטים, הכוללים בין היתר מכות להוריו ומשיכת שערות ברגע שלא ממלאים את מבוקשו. בבית הספר הוא מתנהג אחרת לגמרי. איך עוצרים את ההתקפים?
“גם בבית הספר וגם עם חברים הוא בטח עובר רגעים של תסכול ולא מתנהג שמינית ממה שהוא עושה לכם. זה אומר שהוא עושה את זה לכבודכם. אתם צריכים להתחיל לשנות משהו בתגובה שלכם. ההורים צריכים לקבל החלטה משותפת: איך מהיום מגיבים להתנהגויות שלו, ולעשות זאת באופן עקבי”. ד