כיצד מסבירים לילדה מהי הדרך בה מגיעים תינוקות לעולם ללא אב?

“פעם בשביל להסביר לילדים כיצד הם הגיעו לעולם היינו משתמשים בדימויים כאלה ואחרים, היינו מדברים על חסידות, כרוביות וכדומה, אבל היום זה כבר לא ככה. היום, כשמספרים לילדים משהו בצורה פשוטה ועניינית ובלי להיבהל ככה הם מקבלים את זה. אני מציעה שתסבירי לילדה שלך שתינוקות מגיעים לעולם מזרע שיש רק אצל גבר, וביצית שיש רק אצל אישה. תגידי לה שאחותך חיפשה חבר, אבל לא מצאה. היא מאוד רצתה להביא לעולם תינוק משלה אז היא הלכה עם חברה טובה שלה ששתיכן מאוד אוהבות, לבנק הזרע, מקום שבו יש הרבה זרעים שמורים. תגידי לה שדודה שלה וחברה שלה החליטו לגדל את הילד הזה יחד, ושאתם מאוד שמחים כי עוד כמה שבועות יהיה לכם תינוק חדש במשפחה”. 

 

“כל ההתעסקות של הילדים סביב אזור הפה שלהם אמור לפוגג לחץ, זאת אומרת שכשילד מכרסם את קצה העיפרון, מכניס את קצוות השרוולים לפה או מכרסם ציפורניים הוא מנסה להרגיע את עצמו. זה מתחיל מפעם אחת שהוא מכניס משהו לפה, החל ממוצץ ועד לאצבע, ומגיע למצב שבו הילד מבין שזה מה שמרגיע אותו, ומאז הוא לא מסוגל להפסיק. הילד עושה את זה באופן לא רצוני, אין לו אפשרות להפסיק, ומעבר לזה חשוב לי להזכיר שהם כוססים ציפורניים כי הם רואים שאחד מבני הבית עושה את זה.

אני רוצה שתצאי מנקודת הנחה שאת, כאמא שלו, לא יכולה לגרום לו להפסיק את ההרגל המגונה לכסוס ציפורניים. את אף פעם לא יכולה לגרום לילד שלך לעשות משהו, אבל בהחלט יכולה לעשות כל מיני פעולות בכדי לסייע לו להבין כמה זה חשוב להפסיק לכסוס. הילד לא שם לב למה שהוא עושה, והוא מאוד מסכן, ולכן צריך לעשות צעד דרסטי בכדי לסייע לילד להפסיק לכסוס ציפורניים. עלייך לייצר מצב שבו הילד לא יכניס אצבעות לפה. אפשר להגיד לו שחזרת מהרופא, והוא אמר שלכרסם ציפורניים זה מאוד מסוכן, ולכן, את תעשי הכל בשביל לעזור לו לשמור על עצמו, ולהפסיק.

תסבירי לו שאת הולכת לכסות לו כל אצבע בפלסטר אחר. עלייך לזכור שאי אפשר לקחת לילד את האפשרות לכרסם ציפורניים מבלי לתת לו משהו אחר במקום, אי אפשר להשאיר ילד בריק - חייבים למצוא תחליף. אני באופן אישי ממליצה על כדור קטן שייכנס לו לכיס ואם הוא ירצה הוא יצליח בקלות להתעסק בו. יש גם כל מיני קופסאות קטנטנות עם כפתורים, וגם זו אפשרות. אם הילד יגלה התנגדות תסבירי לו שזה מה שהרופא אמר, תסבירי לו שאת אמא שלו, ואת דואגת לו ולבריאותו”. 

“אני באופן אישי לא חושבת שהכנת שיעורי הבית הם הכרח, אבל אם נושא הכנת שיעורי הבית חשוב לך אני ממליצה שתחליטי לסיים את נושא הדיבורים, ותעברי למעשים. אם אנחנו רוצים שמשהו יקרה אנחנו חייבים לקחת בו חלק. למה הכוונה? תגיעי להחלטה שכל יום בשעה קבועה את יושבת עם הילד שלך ומכינה איתו שיעורי בית. ככה גם תבלו זמן איכות יחדיו, וגם תצליחי לחבב עליו את הכנת שיעורי הבית. אחרי כמה שבועות תחליטי שבכל פעם את פתאום הולכת באמצע לשירותים, אחר כך יושבת איתו כמה דקות, ואז הולכת לתלות כביסה. עד שבהדרגה לא תצטרכי לשבת איתו על השיעורים בכלל, והוא יעשה אותם מרצונו החופשי, אבל אני מכינה אותך מראש - זה עלול לקחת זמן”.