אני בן 72, ולפני כמעט שלוש שנים החלקתי בעת שרכבתי על אופניי והתנגשתי עם הצוואר והראש בעמוד בטון סמוך למדרכה. כתוצאה מהנפילה הובהלתי לבית חולים ואיבדתי הכרה למשך כארבע שעות. אושפזתי בבית החולים חמישה ימים, ולאחר צילום רנטגן שעברתי נאמר לי ששברתי שבע צלעות וסבלתי מכאבי ראש קשים. לאחר ששוחררתי לביתי לא נתנו לי טיפול נוסף או משהו עבור הגב שכאב גם הוא. חודש מיום התאונה הגעתי לביקורת בבית החולים וסיפרתי שהמצב השתפר למרות הכאבים בצלעות, והרופא אמר לי שמעתה ואילך זה יחמיר. כך היה. יש לי כאבי צוואר קשים שמקרינים לכתפי הימנית, בעקבותיהם שלחו אותי לפיזיותרפיה. זה בהחלט עזר באותו יום, אך לאחר מכן חשתי שוב בצוואר התפוס, ואף החלו לי כאבים שלא היו לי לפני בגב התחתון, מה שמאלץ אותי להתיישב לאחר הליכה של 100 מטרים. האם אוכל לשפר את המצב?
“אין הרבה מה לעשות. כששוברים צלעות לא שמים גבס וצריך לחכות שזה יחלים לבד. במידה שסובלים מכאבים לאחר נפילות מסוג זה, הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא לבצע פיזיותרפיה על בסיס יומי וגם בבית. מומלץ לבקש מהפיזיותרפיסט שייתן לך תרגילים וכל יום תעשה אותם מחדש. לפעמים תרופות המסייעות לכאבי עצבים או כאלו שמעלות סרוטונין יכולות גם הן לשפר את מצב הכאב”.
אני בן 77 ואני סובל מקשיי הליכה לא פשוטים. יש לי בצקות ברגליים והן נפוחות וכבדות, ואובחנתי כבעל היצרות בעמוד השדרה. כתוצאה ממצבי הרפואי אני מטופל בנושא כבר שנה וחצי, ולאחרונה הופניתי לכירורג כלי דם. כשנבדקה בעיית ההליכה שלי על ידי נוירולוג, הוא לא מצא כלום אך המליץ לי ללכת עם גרביים מיוחדים והם אכן משפרים את המצב. כשהייתי מטופל בבית החולים, מספר רופאים קבעו שאני צריך לעבור ניתוח בגב בגלל ההיצרות, אך ברגע האחרון הניתוח בוטל כי לדבריהם מקור הבעיה הוא לא בגב. כעת רגליי עדיין כואבות מאוד, וכשאני עומד נרדמות לי כפות הרגליים, לכן אני לא יכול לעמוד בלי להחזיק במעקה לצדי.
"הבצקות ברגליים יכולות להיות אחת הסיבות לבעיות ההליכה שלך. צריך לבדוק אם מקורן בכלי דם, בכליות או באי־ספיקת לב, כי ליקויים באיברים אלה יכולים כולם לגרום לבצקות. זה באמת גורם לתחושת כובד. גם ההיצרות בגב יכולה להיות סיבה לכך. קשה לי לאבחן את מצבך בלי בדיקה ולדעת בבירור אם מדובר בבעיה של עמוד השדרה, אם היא נוירולוגית או שמא קשורה לזרימת דם. יכול להיות שמדובר בכמה דברים יחד”.
אני כמעט בת 50, בריאה באופן כללי ומבצעת פעילות גופנית, ובקרוב אעבור בדיקת קולונוסקופיה. ככל שמועד הבדיקה מתקרב אני מתחרפנת יותר. אני לא צריכה להסביר שזאת בדיקה שאנשים מפחדים לעשות כי הם חוששים מההכנה אליה, ומכל התהליך. אני יודעת שאני צריכה לעשות את הבדיקה ושאני בידיים טובות מבחינה רפואית, אבל קראתי באינטרנט דברים נוראיים על הבדיקה. יש לי אח שעושה את כל הבדיקות הנדרשות וחי לפי הספר, אבל הוא מסרב לעבור את הבדיקות הפולשניות ולכן זה מדאיג אותי יותר. קראתי שעלולים לנקב את המעי בטעות בזמן הבדיקה, ואני לא יודעת אם לצחוק או לבכות. האם כדאי לבצע את הקולונוסקופיה על אף החרדה הרבה?
“את מאמינה לד”ר גוגל יותר מלרופא שלך, אז בוודאי שזה גורם לך לתחושת חרדה. הכנסת את עצמך למעגל קסמים של חרדה שהיא לא מוצדקת. זאת בדיקה מאוד חשובה והיא יכולה לפעמים להיות מצילת חיים, לכן הפחד שלך אינו רציונלי. את צריכה לדעת שכשחותמים על טופס ההסכמה לפני ביצוע הבדיקה, כתובים שם דברים שקורים בהסתברות של אחת למיליון ואין לכך שום משמעות, הסיכוי שיקרה משהו לבחורה בריאה בת 50 שואף לאפס. לא הייתי הולך לבדיקה עם אחיך שמפחד, אלא עם אדם ניטרלי כמו חברה טובה. ההבדל בין פחד וחרדה הוא שפחד הוא רציונלי וחרדה אינה רציונלית. אצלך זאת חרדה. אפשרות אחרת שקיימת היא שתעשי את ההכנה ותבצעי קולונוסקופיה וירטואלית, אבל זה לא כדאי. זה לא ניתוח לב פתוח, וגם ממנו לא צריך לפחד. תחשבי חיובי, זה כלום”.