רשימת תסמיני הקורונה ארוכה ומתעדכנת עם הזמן. לא רק מערכת הנשימה נפגעת, אלא גם מערכת העיכול, העור, הלב ואיברים נוספים. שניים מהתסמינים השכיחים הם פגיעה בחוש הטעם ופגיעה בחוש הריח. הם לא מופיעים אצל כל אחד, אך לרוב הפגיעה היא משמעותית יותר מאשר במחלות ויראליות אחרות.

לאחרונה מתברר כי הפגיעה בחושים לא תמיד נעלמת מיד עם ההחלמה. אצל כ־30% מחולי הקורונה הפגיעה בחושים נמשכת 40 יום ומעלה. לעתים חוש הריח חוזר אך מתעתע. קבוצות תמיכה ייעודיות לנושא קמו ברשתות החברתיות כדי לתמוך במי שאיבד את חוש הריח והטעם, והמשתתפים מדווחים כי לבסוף, גם אם זה נמשך הרבה זמן - החושים חוזרים.

כולנו מכירים את הפגיעה בחוש הטעם ובחוש הריח כשאנחנו מצוננים. לכאורה אלה תסמינים שאינם מדאיגים ומסוכנים, במיוחד אם משווים אותם לקשיים בנשימה, פגיעה בתפקוד הכליות וכמובן לכשל מערכתי. עם זאת, עבור אוכלוסיות מסוימות אובדן חוש הטעם וחוש הריח מהווים טריגר משמעותי לירידה במשקל ולסיכון לפתח מחסור ברכיבים תזונתיים חשובים, שעלולים להאט את קצב ההחלמה ואף לגרום להידרדרות במצב החולה. בנוסף, פגיעה בחושים אלה משפיעה לרעה על מצב הרוח.

למעשה, פעולת האכילה מערבת את כל חמשת החושים. עוד לפני האכילה חוש הראייה פעיל, המוח מגיב למראה של אוכל - בין שבמציאות ובין שבצילומים, לאופן ההגשה, לעיצוב המנות ולצבעי המזון השונים.

גם לחוש המישוש תפקיד. לפני שהאוכל נכנס לפה, במהלך הבישול חשים את מרקם המזון והטמפרטורה, מה שמשפיע על התיאבון, ובהמשך במגע של האוכל בחך. תחושה של מזונות פריכים מתקבלת גם על ידי חוש השמיעה. אף לקולות הסביבה, מוזיקת רקע נעימה או לחלופין רעשים - השפעה על חוויית הארוחה והאכילה. השימוש בכל החושים מסייע לנו להעדיף מזונות מסוימים ולעתים להתרחק מאחרים.

והריח? חוש הריח וחוש הטעם שלובים זה בזה, המילה באנגלית flavor מתארת זאת, ואין לה מקבילה בעברית. מתיקות טעם התות או הווניל היא בעצם בזכות הריח האופייני הנלווה לכל אחד מהם.

מחקר בינלאומי מעניין החל לבדוק לאחרונה עד כמה חושי הריח והטעם נפגעים בקרב חולי קורונה, ואילו טעמים נפגעים יותר מאחרים במהלך המחלה. במחקר שמבוצע על ידי כ־100 חוקרים מרחבי העולם לוקחת חלק גם פרופ' מאשה ניב מהמכון לביוכימיה, מזון ותזונה באוניברסיטה העברית. כל החוקרים הם חברים במאגד העולמי GCCR, והמחקר עצמו, שהתפרסם בחודש שעבר בכתב העת המקצועי "Chemical Senses", מתבסס על משאל של אלפי משתתפים בשפות שונות. הנבדקים מתבקשים לדרג את יכולתם לחוש ריח, טעם ותחושת צריבה או עקצוץ (כמו של פלפל חריף או סוכריית מנטול) בסולם מ־0 עד 100.

הממצא המרכזי שהתקבל הוא שבממוצע יש ירידה של כ־90% בחוש הריח, ובחוש הטעם ירידה בכ־75%, יחסית למה שחשו הנבדקים לפני שחלו. נמצא גם קשר הדוק בין שני חושים אלה. ההשערה היא כי נגיף הקורונה משבש את התקשורת בין קולטני הטעם והריח למוח, בין שההשפעה היא על מערכת העצבים ועל כלי הדם סביבה ובין שבתקשורת עצמה עם המוח.

ייתכן שזו הסיבה לכך שחלה ירידה בתפקוד חוש הריח, בחוש הטעם וברמת הצריבה גם יחד. מעניין כי היכולת לחוש חריפות או צריבה ירדה בכ־45% בממוצע ודווחה רק על ידי מי שהרגיש פגיעה גם בטעם וגם בריח. נוסיף כי תוצאות אלה ספציפיות לקורונה.

נתונים מעניינים נוספים שעלו מהמחקר: הנבדקים נתבקשו לסמן טעמים ספציפיים שעברו שינוי בזמן תקופת המחלה. הם ציינו לעתים קרובות את המליחות, אך רובם דיווחו על פגיעה בשני טעמים לפחות מבין החמישה - מלוח, מתוק, חמוץ, מר והטעם החמישי אומאמי. אומאמי הוא טעם עשיר בזכות נוכחות חומצה גלוטמית ומלחים. אופייני לאצות, דגים, עגבניות, פטריות ובשר.

התוצאות מעידות באופן מובהק כי הפגיעה בחוש הריח ובחוש הטעם אינה קשורה ואינה תלויה בגודש באף. זאת ועוד, אחוזים קטנים מהנבדקים דיווחו גם על פנטוסמיה - הרחה של ריחות שלא קיימים במציאות, כמו ריח עשן כשאין כלל עשן באוויר או פארוסמיה - תפיסה מעוותת של ריחות, ריחות מוכרים נתפסים כשונים מהרגיל, תופעה נפוצה במהלך הריון.

הנתונים ממשיכים לזרום מרחבי העולם: נכון לאמצע יולי ענו על המשאל יותר מ־30 אלף נבדקים. המידע ינותח על ידי החוקרים במאגד העולמי בפעימות מסודרות, ובמחקר הבא ידווחו החוקרים על השימוש בדירוג בחוש הריח לחיזוי מחלת הקורונה.

"חשוב להדגיש", מציינת פרופ' ניב, "כי שינוי פתאומי וחזק בטעם ובריח מחשיד מאוד לקורונה. יש לפנות לבדיקה, לדאוג לבידוד עצמי וליידע את מי שנפגשתם איתו לאחרונה. אם שינויים דרמטיים בטעם ובריח קרו לפני למעלה מחודש - נראה שגם החושים יחזרו בקרוב. ניתן לבצע בדיקה שבועית בבית בעזרת ריחות וטעמים מוכרים להרחה שמפו, קפה, רוזמרין או תבלין אחר. לטעימה - סוכר, לימון ומלח. כדאי לעקוב אחר החושים וגם ‘לאמן' את האף. אימון הרחה נמצא כמועיל לחזרה של יכולת ההרחה - כמעין פיזיותרפיה לחוש הריח".